ישעיהו- כציפורים עפות

בימי המלך חזקיהו (בשנת 701 לפנה"ס) עלה סנחריב על ערי יהודה. עשרות ערים החריב במסע נקמה נגד יהודה המורדת.

הכתובת שהשאיר אחריו מרמזת על סוד הישרדותה של ירושלים:

"ואשר לחזקיהו היהודי [...] ואותו כלאתי בתוך ירושלים עיר מלכותו כציפור בכלוב; שפכתי עליו סוללות, ואת היציאה משער עירו עשיתי לו לתועבה."

אל מול דברי הרהב של המלך האשורי עמד אחד מענקי הרוח של העם היהודי ' ישעיהו הנביא. ממש כמו מענה נבואי לדברי החירוף של מלך אשור, אמר ישעיהו:

"כְּצִפֳּרִים עָפוֹת כֵּן יָגֵן ה' צְבָאוֹת עַל יְרוּשָׁלִָם, גָּנוֹן וְהִצִּיל, פָּסֹחַ וְהִמְלִיט." (ישעיהו לא, ה)

ישעיהו הנביא נתפס בעיני רבים כנביא השלום העולמי. אוטופיסט שמתעלה מעל גבולות הריאליה הפוליטית אל מחוזות של אידיאה הרמונית קוסמית. בתור נביא השלום הוא נהפך לדמות המופתית ביותר מכל נביאי ישראל.

וחזון אחרית הימים שלו אף נחרת על בניין האו"ם בזכות חמש-עשרה המילים העבריות במשפט המפתח:

"וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת ' לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה."

אבל יש בישעיהו גם פנים אחרות. עשרות שנים הוא פעל בירושלים בתחום המדיני והחברתי למען משפט וצדקה, ונאבק לבלום מהלכים בינלאומיים הרי-אסון.

מטרת חיבור זה היא לספר את סיפורו של ישעיהו כאיש חי וסוער, נועז ובוטה, שלא חש כל פחד מול מלכים ושליטים ולא חשש מעשירי העם.

קריאת הנבואה מתוך הקשרה ההיסטורי-ריאלי חודרת אל מעבר למילים ומצליחה לראות את תמונת העומק ובה הדילמות של המנהיגים שלמולם פעל הנביא.

כשמבינים את הדילמות הללו ושומעים את קול הנביא בתוך ההקשר החי של פועלו, לא ניתן לחמוק מן המפגש עם שאלות הצצות בחלל עולמנו כאן, בחברה יהודית וישראלית מתחדשת בארץ האבות.

מכאן עולה גם התקווה להפוך את הקריאה בספר ישעיהו לתשתית לדיון ציבורי.