כובעי הקש

"בקיץ ההוא קנינו כובעי קש גדולים. זה של מריה עם דובדבנים מסביב, זה של אִינְפַנְטָה עם פרחי זִכריני תכולים, וזה שלי עם פרגים אדומים כמו אש. כך, כשהיינו שוכבות לנו בין השיבולים, אנחנו, השמיים ופרחי הבר היינו לאחד..."

כובעי הקש, מן הספרים האהובים ביותר בספרות היוונית החדשה - סיפור על שלושה קייצים בחייהן של שלוש אחיות; האהבות הראשונות, השקרים הראשונים, הסודות הכמוסים; חוויות הילדות המשותפות וההתבגרות בנפרד. מריה, האחות הגדולה, חזקה, חושנית, אך מודעת בחריפות לציפיות החֶברה; אינפנטה, האמצעית, יפהפייה, עצורה, מרוחקת ומלאת גאווה פראית. וקטרינה, האחות הקטנה, תוססת, בעלת מחשבה עצמאית, שרויה בעולם חלומות משלה, שבו מיתוסים הופכים למציאות. וישנן גם שלל דמויות ססגוניות - הסבתא הפולנייה הנוכחת-נעדרת, רוֹדיה המשרתת השתלטנית, רות הצחקנית, לוֹרָה פָּריגוֹרי שמרוכזת בעצמה, מריוס הביישן והחרוץ, דויד האסטרונום בעל עיני המכשפה ועוד ועוד... 

קטרינה מספרת את סיפוריהן השזורים אלה באלה בתנופה של דמיון, בהומור, ברוֹך ומעל הכול בתום אינסופי ובחדוות נעורים קייצית שבכל זאת כבר יש בה קורטוב של נוסטלגיה. כובעי הקש הוא סיפור אהבה עם העולם בכלל – הכרזת עצמאות של נערה המאוהבת בחיים עצמם.

עם צאתו של הספר בתרגום לצרפתית (גלימאר, 1950) כתב עליו אלבר קאמי,

"השמש כבר נעלמה מהספרים בימינו. על כן, במקום לעזור לנו, הם מעכבים את ניסיונותינו לחיות. ואולם, באי אלו מקומות עוד נשמר הסוד, נמסר מבעל סוד אחד למשנהו. לימבראקי היא אחת מאלה (רֵנֵה שַאר, ז'אן גְרֶניֵה, ואולי חמישה סופרים נוספים) המוסרים אותו לבאים אחריהם. יש לי תחושה של שותפות לדבר עבירה בספר הזה..."