כמו פרידות

"נוף אדם ומרחב"

ספר שיריו התשיעי של יוסי אלפי,"כמו פרידות",מהווה המשך,ובה בעת חידוש מרהיב,בעולמו הפיוטי של המשורר.

אלפי הוא דמות מפליאה בשפע עשיותיה וכשרונותיה,הקהל הרחב מכיר אותו בעיקר כאיש במה,שחקן,בימאי ומספר סיפורים מוביל. אך ספר זה יעיד,כשמונת קודמיו ואף יותר מהם,שגם בשירה העברית נתייחד לו מקום של כבוד.

בראשית דרכו כמשורר נשמעו בשירתו הדים בולטים מילדותו ונעוריו בהגיעו לארץ חדשה,שלא הסבירה פנים לרבבות מאזרחיה החדשים. אבל שירת המחאה שלו,בהיותו בן ל"דור המעברות",פינתה את מקומה בהדרגה ובמקומה התייצבה שירה של התבוננות מתמשכת.

ככל ששירתו היא אישית ואינדיווידואליסטית הרי מעולם לא הייתה מנותקת מהדינאמיקה של חיי היום-יום. היחס שבינו לבין הנוף שמסביבו (נוף אדם ונוף מרחב כאחת) הפך אותה ליסוד דיאלקטי,גם אם היחס בינו ובין סביבתו אינו תמיד הדדי:

"אני רואה את הנוף,
הנוף לא רואה אותי"