כס הזכוכית 4 - מלכת הצללים

כס הזכוכית – מלכת הצללים– ספר רביעי Queen of Shadows

מה אני אגיד לכם, ספר מעולה. סלינה חוזרת לריפהולד כדי להשיג את השרשרת מילדותה אצל הבוס הגדול, החבר והמציל, המתעלל – האיש והאגדה: ארובין האמל. היא פוגשת חברים ישנים כמו ליסינדרה (שהולכת להיות בעיני אחת הדמויות השוות ביותר בסדרה), מצילה בצורה מגניבה והרואית את בן דודה אדיאון מתחת לאף של המלך האכזר וחוברת שוב לקייאול ולסגנית המרד היפה והשווה שלו בניסיון לבחון את האפשרות להציל את דוריאן, הנתון תחת שלטון שד השוכן בתוכו כמו גם לשחרר את כבלי הקסם מהעולם. רובם גרים יחד בקומונה חסרת פרטיות בדירה של סלינה.

אז כן, יש משהו קצת פשטני במשימה ללכת ולאסוף ״מפתחות״ כדי לנצח את הרוע, אבל הסופרת גורמת לנו להבין ששום דבר לא פשוט בעולם שהיא בונה. לחזור אל העבר זה להתמודד איתו. אומר שלא התלהבתי מהתפתחות האהבה בין סלינה (כעת בשם האמיתי שלה אבל הבטחתי בלי קלקלנים) ורואן – ודחיקת קייאול לשוליים המטונפים של ריפטהולד. המתח בין סלינה לבינו, הצרימה של הבטחת העבר וכל מה שיושב ביניהם נותר לא מדובר יותר מדי זמן והניסיון המגוחך של סלינה והסופרת לשדך בין קייאול לנסרין מאולץ ומעצבן. אבל מי שואל אותי? אם היא רוצה להתעקש על הפיי הענק והמתנקשת קטנת המידות, אני לא אלחם בהם. בסופו של דבר הם חמודים ביחד ומתאפקים באבירות מוגזמת ספר שלם למרות שברור מה הם רוצים לעשות אחד לשניה.

הספר שוב מסופר מנקודות מבט שונות ואחת הטובות היא ההתמודדות של דוריאן עם השד שלרוב כוחו גובר על כוחו של הנסיך הכלוא שנאלץ לעשות דברים נוראים, שוכח את שמו ושמות אהוביו.

אנחנו מכירים את אליד, צעירה מהממלכה של סלינה, הכלואה במורת׳ ומתחברת למאנון ולמכשפות. אנחנו מגלים עוד ועוד זוועות הנעשות במורת׳, ניצול המכשפות וגופן והכוח האפל של קאלטין. מאנון, מכשפה אכזרית שנאמר לה שנולדה ללא לב, מגלה את ליבה – את חיבתה והרצון לסייע לאליד יחד עם הספקות לגבי המטרה שלהן שם. כשהסגנית שלה מתעקשת לנער אותה שתראה את הזוועות ותבחר צד אחר, היא מענישה אותה, אבל בשלב מסוים, לא הרבה אחרי שסלינה מצילה את חייה, היא כבר לא יכולה להתעלם.

אהבתי את אחוות הנשים המתבטאת בשלשה: מאנון-אליד-קאלטין, סלינה-ליסינדרה או הקובן של ה13 בכלל. הגברים בספר לעומת זאת לא מצליחים להחזיק את הקשרים החברתיים שלהם באותה רמה. אולי רק קייאול ודוריאן ובחיי שאין מהם מספיק.

באופן כללי אני חושבת שקייאול היה דמות מעולה שנדחקת הצידה ואנחנו מאבדים סיפור טוב, אבל השמועה אומרת שהוא מקבל במה שוב בספר השישי, אז יש למה לצפות. וזה לא שהוא הדמות האהובה עלי, (אני מעדיפה את האפל שבדוריאן), אלא העיקרון שכדי לתת למישהו אחד במה צריך להוריד מישהו אחר. לא יודעת אם היה אפשר אחרת, בכל זאת יש עומס גדול של דמויות וכל אחת מורכבת ומעניינת וצריכה זמן במה. באופן כללי זה גם מעניין מי מעדיף איזו דמות ואולי ככל שיש מגוון זה מאפשר לקורא למצוא את עצמו.

לסיכום, זהו ספר עמוס מלוא טוב, מתח, הרפתקאות, כאב לב, חברות ואהבה – ובסיומו הקרב מול המלך, חבר׳ה. קרב שגורם לנו להבין שהמאסטר הגדול יותר יושב במקום אחר ושאפילו לא גירדנו את קצה הקרחון של מסע הגיבורים שלנו.