כשהשמיים בכו - מסע של נחמה בין דרשות חז"ל

דמעות רבות התגלגלו בתולדות עמנו למן חורבן בית המקדש, דרך שנות הגלות הארוכות ועד ימינו. דמעות של אובדן, של געגוע, של כמיהה לימים טובים יותר. אל מול דמעות אלו מציבים חכמים תמונה נועזת ומטלטלת לא פחות: גם הקדוש ברוך הוא בוכה. גם הוא אבל על חורבן ביתו ועל ריחוק בניו.

על מה בוכה הקב"ה? מי מבקש למנוע ממנו את הבכי ומדוע? מדוע בוחרים חז"ל להשתמש בדימוי מפתיע כל כך, ואולי אף חתרני, של האל הבוכה?

כשהשמיים בכו מתמקד בדרשות חז"ל המתארות את בכיו של הקב"ה, את צערו ואת אבלו לאחר החורבן. בדרשות מפתיעות, כנות ורגישות מציירים חז"ל עבורנו תיאולוגיה אחרת של שבר, כזו הרואה את הכאב ומבקשת את ריפויו, המכירה בריחוק וכמהה לקרבה, וכזו שאינה מותירה את האדם בודד בצערו.

בשפה קולחת וביד אמן מגלפת ד"ר אחינעם יעקבס את המשמעויות הדתיות, הפסיכולוגיות והרעיוניות מתוך אוסף הדרשות המתארות את בכיו של האלוהים. לראשונה היא מראה כיצד הן עומדות בלב ליבו של פרויקט השיקום הרוחני שטוו חז"ל לאחר החורבן.

ספרה של ד"ר יעקבס הוא מסע אמיץ ומרתק אל עומקי כבשונו של עולם. באיזמל מנתחים עדין ובחוש ספרותי רגיש דנה המחברת במקורות חז"ל ובמדרשי חורבן, המציגים את ריבונו של עולם כמי שמשתתף בייסוריו של העם, מתאבל ואף בוכה. זהו ספר שמביא עימו נחמה שאנו כה זקוקים לה.
פרופ' אביגדור שנאן, האוניברסיטה העברית

בישרות לב, בכנות וברגישות אמונית יוצאת דופן מוליכה אותנו ד"ר אחינעם יעקבס בשבילי הנפש האבלה, בייסורי המאמין הכואב ובסוד האמונה. הקריאה בספר מזמנת תהליך אמוני של מפגש מחודש עם בורא עולם, מנחמת את הכואבים אישית ולאומית, ומחדשת את הברית שבין האדם ליוצרו.
הרבנית אסתי רוזנברג, בית המדרש לנשים, מגדל עז