להתראות ים

מיכל ראתה ילד וילדה בונים ארמון בחול.

היא עמדה והביטה...

ולא שמה לב שאבא, אמא ואהוד המשיכו ללכת.

הסיפור מתאר בפשטות וברגישות את רגעי הבהלה והפחד שחווה מיכל כשהיא מגלה שהיא הלכה לאיבוד על שפת הים, ואת החרדה של הוריה עד לאיחוד המשפחתי המרגש.

זו חוויה שעלולה להתרחש בכל מקום בו נאסף קהל גדול, ואין ילד או הורה שלא התנסה בה או חרד מפניה.

נרי אלומה כתבה על חוויות ילדות שאינה יכולה לשכוח, ועדיין אוהבת את הים.

זהו ספרה השביעי. בין ספריה: אוגי (2006), שזכה בפרס זאב ובמקום שני במצעד הספרים לילדי א'-ג'; אבא הכי חזק (2008) – מקום שלישי במצעד הספרים לילדי הגן; אמא'לה (2010); מה הייתי עושה בלי ברונו (2010) – לנוער.

את האיורים הצבעוניים הגדולים והיפים, המביאים את אווירת הים והקיץ, איירה ענת שמעון. ענת גרה ליד הים ואיירה את הספר באהבה רבה. המאיירת הצעירה והמוכשרת יצרה במקביל לסיפורה של מיכל, עוד סיפור קטן, ובו ילדה קטנה עוקבת אחרי עפיפון וורוד שמטייל בשמים, עד שלבסוף היא מצליחה לתפוס אותו.