מול אחרים ואחרות

אתיקה של הנסיגה הפנימית היא אתיקה המגלה את עצמיותו של האדם באופן חדש ועמוק יותר, ומלמדת על כוחו הגדול בריסון עצמי ובהתמקמות בעמדת קשב עמוק. בניגוד ללוינס הרואה בפניו של הזולת כוח מחייב וכופה, אתיקה זו מלמדת כי יכולתו של האדם לפנות בחמלה אל זולתו, להיענות לסבלו, אפשרית רק אם הוא ימצֵב את עצמו בעמדה של בחירה שאיננה כפויה עליו.

הספר מול אחרים ואחרוּת: אתיקה של הנסיגה הפנימית, מספר בשבחו של הסובייקט השרוי בסכנה גדולה של נפילה אל תהום הפעורה משני צדדיו: מן הצד האחד תהום המגדילה אותו עד אינסוף, ומן הצד שכנגד תהום המצמצמת אותו עד לאינסוף. בַּשביל הצר שבו הוא פוסע, אמור האדם להתנסות בגדלותו ובצמצומו גם יחד, ומתוך כך הוא מכונן את הנסיגה העצמית הפנימית, ואינו מוותר לעולם על מבטו העצמאי השופט ומעריך. מסעו הנצחי הוא מסע תרפויטי של תיקון עצמי תמידי: לעולם מוטל עליו להיאבק עם מקסמי שווא האורבים לו בדרכו ומאיימים להחריב את עולמנו האנושי. האחריות המוטלת עליו היא לסרב לפיתויים הלוחשים לו משני עבריו: הן לפיתוי המעצים אותו והן לפיתוי השולל אותו. ספר זה הוא ניסיון צנוע לעקוב אחר כמה פרקים במסע אנושי זה, שבו מתגבש האדם כסובייקט מוסרי בעל תודעה עצמית.