מזוודה על השלג
הוריה של לנה גוננו על עברם בשתיקה עיקשת, והיא גדלה בלא שתדע דבר על ילדותה ועל גלגולי משפחתה. כשבגרה הבינה כי הנתק שבינה ובין חייה הקודמים מפריע לה להמשיך הלאה, להתקרב אל אנשים ולאהוב.
עשרים שנה לאחר שעלתה לישראל מברית המועצות, לנה חוזרת אל מולדתה ששינתה את פניה כדי להביא משם את אפרו של סבא שלה ומסעה מסתבך. ככל שהיא מעמיקה לחדור אל תוך הסבך המשפחתי, מתערערת הקרקע שתחת רגליה.
היא שואלת שאלות, מבררת וחוקרת, ואהדתה מיטלטלת בין מי שהוגלה לסיביר ומת בגלות לבין מי שגרם להסגרתו: אין כאן צדיקים גמורים ואין רשעים גמורים. שתיקה גדולה כיסתה על כל המעשים הללו במשך שנים, ועתה הם נחשפים אחד לאחד על ידי מי שבאה מרחוק.
בדרך מיוחדת, מקורית ומלאת תנופה, מלווה אולה גרויסמן את דמויותיה ברומן ביכורים מפתיע בבשלותו, ונותנת פתחון פה מרגש לחוויותיו של דור שלם, בני המהגרים השותקים.
מזוודה על השלג היא סיפור מעמיק על כוחה של החזרה הביתה לשקום זיכרונות שתקים, על מסע של בת לשחזור גלות משפחתה ודור שלם של מהגרים שלא יכלו לדבר על עברם.
לצפיה בכל הקופונים וההטבות באתר
מחירים לספר דיגיטלי
מחירים לספר מודפס
הוספת ביקורת
ביקורות
בשנות ה90 קלטה מדינת ישראל כמיליון עולים מברית המועצות, עלייה ששינתה את פניה של מדינת ישראל.
כשאחותי הייתה בת 19 היא נסעה לעשות שנת שירות במוסקבה, וחזרה משם מלאת חוויות וזכרונות. ככה גם אני נדבקתי קצת בסקרנות לגבי התרבות הרוסית ולגבי חווית העלייה.
אחותי חגית ז"ל נפטרה לפני שנה וחצי כמעט, וכל ספר על רוסיה מזכיר לי קצת אותה...
ועכשיו לסקירה;
הספר "מזוודה על השלג" מתרחש בשנת 1992 וגיבורת הסיפור היא אילנה, או לנה, שעלתה מרוסיה עם הוריה כבר בשנות השבעים, בהיותה ילדה קטנה. מרגע שעלו לארץ, שמו הוריה של לנה את העבר מאחוריהם ולא הזכירו יותר שום אדם או מקום מהעבר. גם אילנה לא זכרה כמעט דבר. אילנה ניסתה להשתלב בחברה בישראל אבל משהו שם פשוט לא הסתדר. כשהסבא במוסקבה נפטר היא מחליטה לנסוע למוסקבה להביא לארץ את אפרו. הנחיתה בעיר המושלגת היא התחלה של מסע אל העבר ואל הזכרונות שמתחילים לשוב אליה, אל הילדה שהייתה ואל האנשים שהיו חלק מחייה לפני שנקרעה מהם. העבר המשפחתי מלא סודות ופחד הקשורים לחיים במדינה טוטליטרית אבל גם מלא באהבה ובמרכיבי זהות שיחזירו את אילנה, לנה, אל עצמה ויאפשרו לה לאהוב ולחיות.
ספר מאוד נחמד. מעביר בצורה יפה את התרבות הרוסית עם המחוות הקטנות והמאכלים וההיסטוריה והקשר בין אנשים.
ממליצה.
לייק לביקורת
כולנו אוהבים לפרגן לעצמנו, אבל הפעם נשאיר את זה לאחרים (:
