מיכאלה של הרחוב

מיכאלה יודעת שיש דברים שהיא כבר יודעת. שיש דברים שהיא עדיין לא יודעת. שיש דברים שהיא לא יודעת שהיא לא יודעת. ושאולי לא תדע לעולם. אבל שאין דבר מפחיד כמו הדברים שהיא חשבה שהיא יודעת אבל לא ידעה עליהם דבר.

מיכאלה הגיעה לרחוב. ומשם אל גגות בניינים, אל חניון מינוס 2, אל פינות של גשרים. היא שורדת. היא שומרת את הצרחה שלה בפנים ועושה הכול כדי לא לחזור אל המקום שממנו ברחה, המקום שבו גם מיכאל, אחיה, כבר לא נמצא. ואז היא פוגשת את תמר, עם התלתלים היפים והשמלה הצהובה והתמימות, שזקוקה להגנה מפני הבולדוגים של הרחוב; מפני חיה, השליטה הזדונית של מחילת הארנב; מפני אלה שמנסים "לנקות את הרחובות"; מפני כל מה שמסוכן ומאיים.

ומיכאלה, שתמיד בורחת, פתאום רוצה להישאר. אבל באיזה מחיר? אסף, שאוהב אותה גם כשהיא מתקשה להחזיר אהבה, מנסה נואשות להציל אותה. אביה, שלובש מדים כחולים, נחוש לעצור אותה. ובקהילה של חוה, האמהית והמחבקת, היא מרגישה שמשהו אינו כשורה. לאן תוכל ללכת? האם הבריחה תיפסק אי־פעם? ואיך אפשר לשמור על אחרים כשאת לא מוכנה לשמור על עצמך?

סיפורה של מיכאלה הוא סיפור של טראומה ואובדן דרך, אבל גם של מאבק אמיץ למען החופש. במהלכו היא תגלה, בדרכים הכי סוערות שיש, עד כמה חשוב לאהוב את עצמך.

מיכאלה של הרחוב הוא ספר שנקרא בנשימה עצורה. סגנונה הייחודי של פרידמן מבטא את קצב נפשה של הגיבורה ומציג התמודדות עם אמיתות מסולפות וניסיונות נואשים לנחמה ולאהבה. הוא מפגיש אותנו עם הצורך הבסיסי ביותר – מקום או אדם שנוכל להרגיש שהם בית.