מסכת תהום

על הספר

בתחילת הספר אנחנו מכירים את הדמות הראשית והמספר שלנו - אלישע בן אבויה, שמוכר מאוד כתנא שכפר בכל מה שקשור לתורה עד כדי שאפילו בשמו לא קוראים לו אלא רק "אחר". הספר הוא חלק ראשון מתוך סיפור חייו, אותו הוא מעבד למין יומן המגולל את האירועים החשובים שהפכו אותו למי שהוא.

מה חשבתי במהלך הקריאה

מסכת תהום היה ברשימת הספרים שרציתי לקרוא תקופה, זה התחיל כששמעתי עליו פה ושם המלצות ואז ככל שעבר הזמן ונוספו עוד ועוד פוסטים על הספר, שבנתיים גם זכה בפרס ספיר (בדיעבד אני יכול לומר שהוא מועמד מתאים ביותר) החלטתי שאנסה להגיע אליו בקרוב. ובכן, מי קבע את פרק הזמן שבו בקרוב נחשב ככזה?

נתחיל השורה התחתונה, והיא לציין שהספר מוצלח, ומאוד הרשימה אותי העובדה שמדובר בספר ביכורים. זה מתבטא בפרוזה ברמה גבוהה, שבו זמנית גם קולחת ולא מעיקה, טקסט שמעיד על מחקר מעמיק והמון מחשבה על כל המסביב.

בעצם בספר יש טייק מעניין: אנחנו קוראים על דמות שבסופו של יום מוכרת בגלל סיבה מאוד ספציפית וגם יודעים מה קורה איתה בקצה הדרך, ועדיין הסיפור מצליח להעניק עומק לאלישע ולאירועים בחייו - דווקא בגלל שהוא ידוע בגלל צד מסוים כיום וההתעסקות בו היא לא על מה שהוא עבר, אלא על המצב הסופי.

התקופה היא השנים שאחרי חורבן הבית השני, ואמנם אין התעמקות בכל מה שהאסון הביא עימו אבל לאורך הקריאה האובדן נוכח ומניע את העלילה, או לחילופין גם בתיאור הסביבה והעולם אלו דברים שצפים, בסך הכל אהבתי את הצורה שבה התקופה ההיסטורית מוצגת לנו בהתחשב בזה שמדובר ברומן היסטורי כלשהו, וכאן אני כותב כאחד שפחות מתחבר לז'אנר בדרך כלל.

ואם אני כבר מדבר על העולם והתקופה, זה המקום להזכיר גם את הצד הפנטסטי - זו לא פנטזיה קלאסית, היא קיימת ורלוונטית אבל היא לא העיקר. לפעמים ההרגשה שלי הייתה שהפנטזיה מגשרת על פערים, רק כדי לגלות שטעיתי ובמערכה האחרונה הטפטופים הפכו למשהו גדול יותר, אם כי ככה או ככה צריך להבין שמערכת הקסם היא משהו קצת אחר - שאישית אהבתי,ו בעיניי הבחירות לגבי הקסם חכמות ומכוונות יפה.

ועכשיו, לחלק חשוב מאוד בספר, הדמויות. אני אתחיל בלציין גילוי נאות שאני מכיר את הדמויות בצורה מקובעת יחסית מאז ילדות, אז מאוד השתדלתי להפריד בין איך שאני גדלתי עליהן מול ההצגה שלהן בספר.

בגדול, יש להן נפח ועומק, אבל כן הרגשתי שלמרות שכל דמות נכתבה עם מחשבה ורקע, רוב הזמן הדמויות מאוד.. נוקשות? אני מדבר גם על העובדה שהיה לי קשה למצוא משהו להתחבר אליהן אבל גם על העניין שהן מאוד מוגדרות למשבצת אחת. ולא שיש בזה פסול, ומצד שני זה הוסיף לתחושת הריחוק שלי מהדמויות. בכל אופן צריך לזכור שמדובר ברומן היסטורי ויש חופש להציג את הדמויות גם בדרכים אחרות.

מהפן הדתי אני אציין שדמות מסוימת שמתפקדת כנמסיס של אלישע מתנהגת בצורה שהיה לי מאוד לא נוח איתה, זה היה רלוונטי גם אצל דמויות אחרות אבל לא באותו קנה מידה.

טריגרים ותכנים רגישים

יש קצת אלימות, ופלשבקים לאסון החורבן ולרגעים הקשים שם כגון מוות אכזרי, שריפה וכן הלאה.

מיניות - נשיקות, מחשבות מיניות וכמה סצנות יחסים שנעות בין לא מפורטות לבין קצת מפורטות.

לסיכום

מסכת תהום הוא ספר שלגמרי מגיעה לו ההגדרה משובח, הפרוזה נהדרת, העלילה מורכבת ולא חד צדדית ובאופן כללי אפשר לחוש את ההשקעה והמחקר בספר. אני מודה שהוא היה לי כבד יחסית בהתחשב שבזמן הקריאה נטיתי יותר לכיוון ספרות קלילה, אבל זה לא לוקח ממסכת תהום את השבחים שמגיעים לו, מדובר בספר מעולה שאני לחלוטין אקרא את המשכיו (להבנתי מדובר בטרילוגיה שכבר נכתבה, ויש גם נובלה קצרה שיצאה ממש לא מזמן).

384 עמודים | מרץ 2024

תודה שקראתם:)

ספר ראשון מתוך טרילוגיה עתידית.

אני מכיר את איל שנים. הוא כתב עבורי ביקורות לספר העומר וסבל לצורך כך ספר זוועתי במיוחד. ערכנו דיבייט ביחד באייקון ובאופן כללי הוא חבר טוב. אני מאד נהנה מהסיפורים הקצרים שהוא כותב והצבעתי להם כמעט תמיד לפרס גפן.

בקיצור יש כאן ניגוד עניינים. עדיין מדובר בספר מעולה.

יש כמה סצנות מין. לא יותר מדי גרפיות בעיני. הספר לא מסווג כספר נוער, אבל אני חושב שנוער בוגר יהיה מסוגל להנות ממנו.

************************

נדירים הספרים שאני אעצור עבורם את כל החיים כדי לשבת לקרוא. לא כי אין ספרים כאלו, אלא פשוט כי זה אחד המחירים שצריך לשלם כשיש משרה מלאה וילדים קטנים בבית. מסכת תהום הוא אחד מאותם ספרים נדירים. ביום ראשון נסעתי לעיר במיוחד כדי לקנות עותק, והתחלתי לקרוא. קראתי אותו אחרי שאשתי והילדים הלכו לישון בלילה, קראתי אותו באוטובוס בדרך למשרד ובחזרה, לקחתי אתמול חופש במיוחד כדי לסיים אותו, ואם היתה גירסת אודיו סביר להניח שהייתי קורא אותו גם בנהיגה ומתחיל לנקות את הבית שלי לפסח.

כן, זה ספר כזה.

על מה הספר? הספר הוא על חייו המוקדמים של אלישע בן אבויה, ה"אחר" התנאי, אדם שהוקדש לתורה ביום מילתו אבל בהמשך נכנס לפרדס והפך לכופר. אלישע גם היה יריבו התנאי של רבי עקיבא ועליו יצאה בת קול ואמרה שדרכי תשובה נעולים בפניו. מדובר היה באדם גדול בתורה, אבל למעט כמה אמרות המפוזרות ברחבי התלמוד, אנחנו לא יודעים עליו כמעט כלום. מהכמעט כלום הזה איל חיות-מן ברא סיפור פנטזיה-היסטורי אפי שבורא מחדש את דור התנאים שחי לאחר החורבן ומאפשר לנו הזדמנות נדירה לחוות את אותם ענקי רוח גם כבני אדם.

יש לנו את רבי אליעזר בן הורקנוס, מרבני בית שמאי וראש ישיבה בלוד "בור הסוד שאינו מאבד טיפה" וזה שלפי רבו יכול להכריע על פני כל שאר חכמי ישראל. יריבו הוא רבי יהושע בן חנניה מרבני בית הלל, והלכה בסופה של דבר תוכרע לפי בית הלל. רבי אליעזר הוא בקי בחכמת הסוד, עדיין הוא אדם אחד. הוא ורבי יהושע, ורבן גמליאל הנשיא ראו בחורבן המקדש. הם ניצולים. הם ראו איך אש הרומאים כילתה את קודש הקודשים, עדיין אבלים על מה שאבד ונאלצים להתרגל לעולם שבו הדרך אל הנשגב חסומה.

זהו עולם של טומאה וטהרה, רק עם הרבה יותר טומאה והרבה פחות דרכים להטהר. הטומאה הכי חמורה היא טומאת מת ויש עכשיו הרבה יותר קברים בארץ ישראל. טומאה וטהרה הם היסודות של מערכת הקסם הקבלית שאיל חיות-מן ברא. מערכת קסם המאפשרת חזיונות (עבר ועתיד), בריאה, ברכות ואף קללות וזאת מערכת הקסם שאלישע בן אבויה רוצה באופן נואש ללמוד, אבל כמו תמיד לקסם יש מחירים.

בתחילת הסיפור אלישע הוא גבר בן 13 נשוי שנלקח בכח אל בית מדרשו של רבי אליעזר בן הורקנוס בלוד. אביו ייעד אותו להיות תלמיד חכם, אבל הוא היה מאוהב. רבי אליעזר נותן לו לטעום בפעם הראשונה קצת ממה שנמצא בעולמות העליונים ואז מקבל אותו כתלמיד, אבל הוא לא התלמיד היחיד של רבי אליעזר בן הורקנוס או הראשון שזכה לחזות במה שנמצא מעבר למציאות הרגילה. בשביל לזכות בתשומת לבו ואהבתו של רבו הקפדן הוא יצטרך לעבוד קשה והוא יצטרך להקריב, והקרבנות האלו הולכים לגרום לנו לבכות. אני יודע שאני בכיתי.

מסכת תהום היתה עבורי חוויה מטלטלת מהרבה מאד בחינות. קודם כל האפיות של הסיפור שאיל בא לספר. הסופר באופן מודע שאב השראה מפטריק רות'פוס ושם הרוח, אבל גם זיהיתי בספר לא מעט אלמנטים שהזכירו לי את שר הטבעות. יהודה לאחר חורבן בית המקדש דומה בקונצפט לעידן השלישי של הארץ התיכונה. לקללות ושבועות בספר הזה יש כח והן יכולות לחרוץ גורלות. לאלישע בן אבויה יש ייעוד שהוטל עליו מהרגע שבה הוא נולד והמתח בין ייעוד לבחירה מורגש היטב לאורך הספר. בנוסף כמו אצל טולקין, גם כאן הרגשתי יותר מעלילה אחת. העלילה הגלויה זאת שאלישע חווה לאורך כל הספר ועלילה נסתרת אחרת שמתרחשת מאחורי הקלעים ולא בתוך המציאות שלנו. יש מאבק בין כוחות טומאה לכוחות טהרה שמתנהל בהרבה מאד זירות ביניהן העולם שלנו והתנאים הם סוג של קוסמים שלוקחים חלק במאבק. בנוסף גם כאן, אהבה תמימה משחקת תפקיד (אבל לא התפקיד שהיינו רוצים). אלישע בן אבויה הוא אמנם לא הוביט, אבל אני חושב שהוא היה מצליח להשתלב היטב בארץ התיכונה, אם הארץ התיכונה היתה בנויה על מסורת יהודית.

המון, אבל המון תחקיר, נדרש בשביל לכתוב את היצירה הזאת. הדמויות כאן חיו בתקופה מאד ספציפית בהיסטוריה של העם היהודי, הדור שאחרי חורבן בית המקדש השני. צריך להכיר היטב מי חי בתקופה הזאת, מתי הוא חי איפה הוא למד, מה הוא לימד ומול מי הוא חלק. לכל אחד מהתנאים יש את הפסיקות שלו ואת הנימוקים וההשקפה שעומדים שמאחורי אותם פסיקות - הרבה פוליטיקה רבנית. יש גם גיאוגרפיה שצריך להכיר (אבל לא באותו נפח כמו שר הטבעות), אדריכלות, מחלות. מי ששוחה קצת בחומר אולי יוכל לנחש מה יהיה בספר שני, אבל עדיין עצם היכולת לארוג את כל המידע הזה ביחד כדי לטוות יצירה בכזה קנה מידה אפי הוא לא פחות ממרשים.

גם השפה היא משהו שחשוב כאן לשים אליו לב. אי אפשר היה להשתמש בעברית מודרנית שלא היתה קיימת ולא היתה נאמנה לתקופה. עברית מקראית שייכת כמובן לתקופת המקרא ומשמשת לציטוטים ולכן צריך היה ללכת אל הכיוון של עברית שמזכירה את העברית הרבנית, רק כתובה בגוף ראשון. שפה מייצגת מחשבה והשפה כאן תורמת המון לתחושה כאילו שאנחנו נמצאים עכשיו בתקופת המשנה.

יש חולשות לספר, ראיתי נטפוקים קטנים בחלק מהתגובות שכבר הספיקו להכתב, אבל גם המגיבים הודו שמדובר כאן בנטפוק. הסיפור כאן הוא סיפור אפי ועל כן הוא קצת כבד, אבל עדיין העלילה זורמת היטב. אני לא חושב שנדרש היכרות עם ארון הספרים היהודי כדי להנות מהספר, אבל אין ספק שאלו שמכירים את הדמויות יתלהבו ממנו יותר. מבחינתי הספר נגמר הרבה יותר מדי מוקדם. יש דברים שאני יודע שהולכים להגיע ועוד לא קרו שאני מחכה להם, אבל כן יש כאן עלילה סגורה. כל הקצוות החשובים נסגרים בסוף והדברים שאנחנו יודעים שהולכים להגיע בהמשך הם סיפור המשך. לא משהו שצריך למנוע מאיתנו להנות מהספר הראשון.

חוץ מזה כמו בכל ספר יהיו דמויות שאנחנו נתחבר אליהם יותר ודמויות שנתחבר אליהם פחות. אני רואה את זה קורה עם חלק מהתנאים וגם עם לפחות דמות נשית אחת. הן עדיין כתובות היטב ואני חושב שניתן להבין אם לא להזדהות עם כולן.

לגבי הדמויות הנשיות, יש בהחלט מקום להתווכח על היחס לאותן נשים. הן כתובות היטב אבל הן לא במרכז הבמה - כי זה לא הסיפור שלהן. מדובר בסיפור של הגברים ששולטים בחייהן. מה שאולי יעצבן, אבל בהחלט נכון לאותה תקופה. לא חשבתי להשתמש במבחן יאסנה כדי לבדוק אם העולם כולו הוא חצי נשי. בדיעבד לאחר קריאה, אני חושב שאני יכול להגיד שכן, אבל מדובר בספר שנכתב באופן מובהק מנקודת מבט גברית (הספר כתוב בגוף ראשון ואלישע הוא גבר).

אם אני צריך לסכם את הספר הזה, הייתי אומר שכבר הרבה מאד שנים אנחנו מחפשים את הספר שיוכל להיות שר הטבעות היהודי. בעיני, מסכת תהום יכולה להיות הספר הזה (ובתקווה גם הספרים הבאים). עכשיו נשאר לראות אם הביקורות, המכירות וההשפעה התרבותית יוכיחו שצדקתי.

יאללה לכו תקנו את הספר הזה! לא תתחרטו.

מסכת תהום

איל חיות-מן

"נעשה ונשמע, כמו שאמרו בני ישראל במעמד הר סיני:" נעשה"נכתב ראשון, ורק לאחר מכן "נשמע"

אולי דווקא המשפט הזה הוא מקור כל הבעיות?! 

עוד אשוב לזה בהמשך... 

תקציר קצר

התקופה, לאחר חורבן הבית השני. הסנהדרין וגדולי החכמים, הם השופטים והמראים את הדרך לעם ישראל השבור. אלישע בן אבויה שרצה גורלו ונולד בדיוק בזמן הזה, ואמו מתה בלידתו, הוא הגיבור של הסיפור. הוא מגולל את קורותיו, שנות ילדותו בגליל ושנות לימודיו בישיבת לוד בהמשך. ברקע מסופרים סיפוריהם של גדולי הרבנים של התקופה והמחלוקת בין בית שמאי לבית הלל. יש לצערי גם אז כמו היום חיפוש ורצון תמידי לכבוד כוח וגם הרבה כסף. 

אני עוצרת לשניה בכדי לאמר שאם מישהו יפגע חלילה מהדעות והמחשבות שלי, סליחה מראש. 

הספר ,מסתורי וקסום , עורר בי הרבה מאד מחשבות שלא חדשות לי ולעצמי... אבל הספר, לי לפחות, נתן זויות ראיה מאד מענינות. ולא לטעות ולחשוב שהן הביאו לי מסקנות חדשות נהפוך הוא... 

אני ודת, לא משנה איזה דת יהודית, נוצרית או מוסלמית בקונפליקט תמידי. מצד אחד אין אדם שחיי ללא אמונה כל שהיא, אבל יש דברים בדתות (כן בכולן...) שממש מקוממים ומעצבנים אותי. הבטחתי בתחילת הסקירה הסבר לנעשה ונשמע, אני דוגלת בנשמע, נחשוב ורק אז נחליט אם אנו רוצים לעשות. 

אנו אנשים חושבים וכפייה ,כזאת או אחרת, לי לא עושה טוב. מקצת ידע בהיסטוריה ובינינו גם מהמציאות של ימינו אנו , מלחמות דת מובילות תמיד לאסון. ההיסטוריה תעיד על כך יותר טוב מימני. 

אין טוב ורע מוחלט !המוסר של האדם ,לטעמי, לא נגזר מגודל דבקותו של פלוני אלמוני בדת והדברים שהוא מוכן לעשות בשם כך. אריסטו ואף הרמב"ם קראו לכך דרך האמצע. הליכה באמצע המתון וריחוק מקצוות היא לדעתם הדרך המוסרית להתנהגות נכונה. תכלית התנהגות זאת היא שתביא לאדם את אושרו ותמנע מלחמות ואלימות בחברה בה הוא חיי. 

אז כן אלישע בן אבויה וכל הרבנים שאיתו ,ממש לא שם ,אצלם זה או שחור או לבן. או שאתה מחמיר בדבקות בתורה או שאתה מוקצה... 

לי קשה עם זה עד מאד. 

הספר נפלא ומעורר המון מחשבות. רואים שנערך כאן תחקיר מעמיק מאד של התקופה ועומק המחשבה ניכר בכתיבה המשובחת והעריכה הנהדרת. מומלץ בחום!!! ספר שלדעתי כדאי לקרוא במתינות ותוך כדי מחשבה על המסרים החזקים שעולים מימנו(כל אחד על פי אמונתו ומחשבתו כמובן...) 

ציטוט קצר מהספר לסיום:

"ספרים הם ממש כמו עולמות קטנים" אמרה, "שאפשר לאחוז אותם בכף היד "

"נכון" הסכמתי בהתלהבות. "זה כאילו המילים עצמן בוראות עולמות "

Ayal Hayut-man