מספרת הסיפורים האחרונה

על מה הספר?

השנה היא 2061. כוכב שביט עומד לפגוע בכדור הארץ ולהשמיד את כל מי שעליו. פטרה בת הכמעט 13, בתם של שני מדענים, שייכת לאחת ממאות המשפחות שנבחרו להצטרף לשלוש החלליות שיברחו מכדור הארץ לכוכב לכת חדש, על מנת להמשיך לקיים את המין האנושי במקום אחר. המשפחות אמורות להכנס לתרדמת בת מאות שנים, בזמן שקבוצת המשגיחים יטפלו בכל מה שצריך בזמן הזה וידאגו להכין את הקרקע עבור המשלחת. אבל כשפטרה מתעוררת, היא מגלה שדברים לא הלכו לפי התכנון. קולקטיב חדש השתלט על החללית, ויש להם אג׳נדה מסוכנת.

מה חשבתי עליו?

וואוו איזה ספר. סיימתי אותו בלב דופק והמון מחשבות.

קודם כל חשוב לי להגיד מראש שזה לא ספר פיל גוד. הייתי אפילו הולכת רחוק ואומרת שהוא קצת 1984 מרוכך לנוער (כמובן עם סוף אחר!). הוא ספר דיסטופי שיש בו אנשים רעים ומציאות מורכבת ומפחידה. יש בו שטיפת מוח, צייתנות חולה, והרג של כל מי שלא הולך בתלם.

אבל הספר עצמו – וואו. באמת וואו. היכולת של הסופרת להעביר את עוצמת החוויות הרגשיות שהגיבורה עוברת היא מדהימה. אמנם יש בספר כמה דמויות משנה, אבל הספר מתרכז באופן ישיר בפטרה וגם כתוב בגוף ראשון מנקודת המבט שלה.

למרות שיש בספר עלילה – לא מדובר בספר פנטזיה-אקשן רגיל וקצבי של גילוי עולם פנטזיה חדש, שיעורי בית ספר קסום או יציאה למסע להביס את הנבל. העלילה הרבה יותר רגועה ואיטית. היא עוברת בין ההווה – פטרה בחללית – לבין זכרונות של פטרה מהעבר, במיוחד סיפורי עם מקסיקניים שסבתא שלה היתה מספרת לה (סיפורי העם הם אלמנט חשוב בעלילה).

אני חושבת שזו אחת הסיבות שהספר שונה בנוף. לא רק העובדה שמדובר בספר מדע בדיוני לנוער – כשרוב הספרים הפופולריים הם ספרי פנטזיה. אלא גם העובדה שהוא לא מנסה להיות עשיר באירועים וטוויסטים, קרבות וקסמים. הספר כולו קורה במסגרת של כמה ימים בודדים. החוזק העיקרי של הספר הוא יותר סביב מה שעובר על פטרה סביב האירועים, מאשר האירועים עצמם.

הספר מעביר באופן מהמם את ההבדל בין אחידות לאחדות. אפשר להיות מאוחדים ולמצוא פתרונות יחד (מה שהממשלות לא עשו כשכל מדינה דאגה לעצמה לפני שהשביט יפגע בכדור הארץ), אבל אחידות מוחקת את הזהות העצמית, המסורות והתרבות, את החשיבה הביקורתית, את העצמיות שלנו, ובעיקר – את ההיסטוריה שלנו, ואת הטעויות שעשינו בעבר שנוכל ללמוד מהם לעתיד.

מומלץ מאד, גם למבוגרים.

לאיזה גיל הספר מתאים?

זו שאלה ממש מורכבת. אין בספר שום דבר מיני כמובן. גם אין בספר תיאורים גרפיים קשים. למשל יש דמות שיוצאת נגד הקולקטיב, מגיעים שומרים ומוציאים אותה מהחדר, ואחרי קצת זמן חוזרים בלעדיה. די ברור מה קרה לה גם בלי להכנס לזוועות. מצד שני – החווייה הרגשית בספר מאד מאד מטלטלת. למשל, בתחילת הספר יש גם את הסצנה בו פטרה ואחיה צריכים להכנס לתאי ההרדמה – ולמרות שבאופן טכני אין שם שום דבר גרפי, החוויה עצמה מפחידה מאד ומזכירה את החרדה לפני כניסה לחדר ניתוח: החלפת הבגדים, שכיבה על מיטה זרה, ההורים שלא יכולים להישאר.

ככל שהקורא יותר בוגר ובשל ועבר יותר חוויות בחייו, הוא יצליח להזדהות רגשית חזק יותר עם הדמות ומה שעובר עליה. ככל שהקורא צעיר יותר, פחות בשל רגשית ועבר בחייו פחות חוויות קשות, היכולת שלו להזדהות לעומק תהיה חלשה יותר – מה שמצד אחד יקל עליו רגשית לקרוא את הספר, אבל מצד שני יתכן שהוא פחות יתחבר לגיבורה ולחוויות שהיא עוברת, וכך גם יהנה פחות.

אני חושבת שמגיל 13-14 ומעלה הספר יתאים די בוודאות (אם כי עדיין אולי יהיו דברים שיעברו קצת מעל הראש). מתחת לזה – ממש תלוי בילד.

וכמובן שהספר מתאים לחלוטין גם לנוער בוגר ומבוגרים.

הוצאת הכורסא | תרגום: דנה אלעזר-הלוי | 295 עמ׳ | נובמבר 2025

על הספר

נתחיל מהסוף: העולם מגיע לקיצו. השנה היא 2061 וכוכב שביט שבדרכו לכדור הארץ עומד להשמיד את האנושות, שאפילו ברגעיה האחרונים לא מצליחה להתאחד מה שמוביל לכך שרק קומץ אוכלוסייה מצומצם נשלח לכוכב לכת בשם סייגן, שמתאים לחיי אדם.

את האסון אנחנו חווים דרך עיניה של פטרה פנייה, נערה צעירה שכל שאיפותיה הן להפוך למספרת סיפורים למורת רוחה של סביבתה הקרובה. פטרה היא גם חלק מהמשלחת לכוכב הלכת החדש - הוריה מדענים מומחים כל אחד בתחומו והיא ואחיה נבחרו להמשיך את דרכם של ההורים.

רגע לפני (או נכון יותר לומר, אחרי) שפטרה נכנסת לתא הקיפאון שנועד להשאיר אותה במצבה הנוכחי למשך מאות שנים, דברים משתבשים ופטרה מגלה גורמים אפלים שנמצאים על החללית כדי לשכתב את ההיסטוריה כפי ראות עיניהם.

מה חשבתי במהלך הקריאה

אוקיי, וואו. איזה ספר מדהים ומיוחד, והוא לגמרי ספר לנפנף בו כשאני בא להוכיח שיש בספרות נוער הרבה יותר ממה שנראה לעין.

במבט ראשון מספרת הסיפורים האחרונה פשוט נשמע מוצלח - ספר דיסטופיה לנוער צעיר עם פרמיס מרענן אך לא חדשני. וזה אכן הרושם מתחילת הסיפור, רק שאז הסיפור מקבל עומק וזווית מיוחדת כל כך שמצאתי את עצמי נקשר לדמויות ובחוסר מנוחה כדי לראות איך הסיפור מסתיים (למרות שזה בכלל לא העניין).

רגע לפני שאני צולל לתחושות שלי, כמה פרטים טכניים/עלילתיים: הסיפור מובא בגוף ראשון, ומדי פעם משלב זכרונות עבר בצורה מאוד עדינה שכל כך מתאימה לאופי הסיפור. בנוסף כפי שניתן להבין משם הספר, סיפורים הם חלק חשוב מהעלילה ובהחלט מרכיב חשוב ובמיוחד אצל פטרה שגדלה על סיפורי עם ופולקלור מסבתה, מה שמוסיף רגעים נהדרים של אגדות די מפורטות אבל גם אזכורים לספרים וסופרים עכשווים ומודרניים, לחלוטין צד שנהניתי ממנו מאוד.

לגבי הדמויות, למרות שכן יש התמקדות על כמה דמויות משנה, הרגשתי שהספר מתמקד בלהציג אותן אחרת מהסגנון הרגיל - ואני מתכוון לעובדה שכל אחת מהדמויות מוצגת לנו מהזווית והתפיסה של פטרה לגביהן באספקט רגשי ורציונלי, באופן כללי זה הלך הרוח של הספר, מה שמוביל אותי לדבר על כמה רעיונות מיוחדים שקיימים בו.

בואו, מדובר בספר נוער וכאחד כזה העלילה לא הכי מורכבת ויש חוסר בבניית העולם/עוד הרחבה על ההיסטוריה של בני האדם, אבל זו לא הפואנטה. הספר לא מנסה להציג לנו מחשבה מורכבת לגבי היקום והעתיד, אלא משתמש בסטאפ כדי להציג כמה וכמה תובנות - כמו לדוגמא כמה סיפורים וספרות הם משהו שחשוב לאנושות ולאנושיות, או מה זה בכלל אומר להיות אנושי או בעל קול ייחודי? אני בכוונה מתעכב על זה כי בחיי, לא מדובר בספר קל, במיוחד בגלל העומק שבו והנושאים שהוא מציג.

לאורך כל הדרך אנחנו חווים עם פטרה את המשקל והאחריות בלהחזיק את הניצוץ האחרון של חלק מהותי כל כך מחייה הקודמים, וזו לגמרי מלחמה של אדם נגד העולם,עם רגעים שנעים בין מותחים למרגשים, ומייאשים למלאי תקווה.

אני כן ארחיב לגבי החוסר במורכבות עלילתית שהזכרתי בפסקה הקודמת, העלילה מאוד.. סבבה. בלי טוויסטים מטורפים או קצב שלא נותן מנוח, לפעמים אפילו הרגשתי שהיא קצת אנמית לי, ועם הרבה יותר מדי הסתמכות על מזל/זלזול בדמויות משנה.

א-ב-ל! אני לגמרי חושב שלעומת התמונה הכוללת זה פרט זניח, המורכבות הרגשית לגמרי מפצה על הכול והיא העיקר בסיפור המדהים שמוצג לנו בספר.

טריגרים ותכנים רגישים

הספר מותאם לנוער אז בגדול כלום - אבל כן מדובר על סוף העולם, "טיהור" אנשים (רצח), ויש אזכורון לסיפור שבו אישה מטביעה את ילדיה ואז את עצמה.

בנימה אישית, אני מודה שלאורך כל הקריאה תהיתי לעצמי אם הספר אכן יתאים לנוער צעיר, יש בו עומק ורגישות ורגעים לא קלים, שום דבר לא גרפי כמובן אבל החוויה מהספר מאוד עמוקה רגשית, לפחות בשבילי.

לסיכום

אני יכול להמשיך ולהמשיך אבל באמת שפשוט תקראו את מספרת הסיפורים האחרונה, מדובר בספר נוער שהוא בכלל לא רק לנוער, ספר שהוא וואו ויפהפה. מתאים מגיל 13+ (שוב, טכנית מבחינת תכנים כנראה שאפילו לפני, נגיד.. 10+? אבל מרגיש לי שהוא יכול להיות מורכב מדי לגיל צעיר יותר).

294 עמודים | תרגום: דנה אלעזר - הלוי | נובמבר 2025

תודה שקראתם:)