מפתח-כוכ

פרימו לוי, כימאי איטלקי-יהודי שרק בגיל מאוחר הפך סופר "מקצועי", כבש את דרכו אל מרכז התודעה הספרותית מחוץ לאיטליה תחילה באמצעות 'הטבלה המחזורית'.

אם ב'טבלה המחזורית' הפך לוי את טבלת היסודות הכימיים לסיפור אוטוביוגראפי, הרי ב'מפתח-כוכב' ההעזה גדולה יותר, כי גם החוט האוטוביוגראפי כביכול נעדר: דמותו של פוֹסוֹנֶה, שרוב פרקי 'מפתח-כוכב' מובאים מפיו, היא דמות בדויה לחלוטין; ועם זאת, המחבר המאזין לפוסונה ומשוחח עמו הוא פרימו לוי "האמיתי", עם כל הביוגראפיה שלו, הידועה לקורא, ברקע. ובניגוד לרוב כתיבתו של לוי גם אין זה ספר על השואה.

'מפתח-כוכב' מספר את הרפתקאותיו של איש-מקצוע שהוא מרכיב עגורנים, גשרים תלויים, מיגדלי נפט וכו' – טכנאי מיומן, שחייו מתנהלים בין נהרות גואים בהודו, קרחונים באלסקה, יערות אפריקנים, טונדרה רוסית וכו'. פוסונה הפטפטן ורב-התושייה, בעל שכל-ישר עממי, הוא אדם ההולך בעקבות אידיאל המיומנות המקצועית שלו בנחישות כפייתית. ההרפתקאות הפיקרסקיות שהוא מספר עיקרן עבודתו עצמה, הרפתקאות הביצוע הטכני, ההצלחות והמפלות, ההופכות פה-ושם לפרקי מופת של קומדיה, ותמיד הן קרב נגד החומרים ותנאי-הסביבה.

הרומאן בנוי מצרור סיפורי פואנטה פיקנטיים, מלאי הומור, חום אנושי ודמיון חינני ומקורי. אבל כישרון הסיפור המצוין של לוי נעוץ בעיקר ביכולתו לסובב סיבוב-קל את הפרט השולי, התמים-למראה, כדי להאיר בעזרתו שאלות גדולות של הקיום. באמצעות אנאלוגיות בין חומרים נפרדים באותו פרק נוצר תמיד זרם תת-קרקעי של משמעות.

ועוד: בסוף הספר גומלת בלבו של לוי ההחלטה להתרכז בספרות ולעזוב את עבודתו ככימאי. קריאה חדשה של הספר תגלה שכל פרקיו הם מעקב הדרגתי עקיף אחר התלבטויותיו של לוי בהחלפת "מקצועו", מטאפורות לפחדיו מן הקפיצה ל"ים", מאובדן השליטה, מן ה"מופקרות" של ה"שחייה" בחיים חדשים. מזווית זו, לפנינו ספר על המפנה בחיי מחברו, ועל התמודדותו עם חייו הכפולים.