משחקים מאורגנים 2 - משחקים של שנאה - חלק א'

"הוא אולי הנבל בסיפור שלי. חבל שהוא לא יודע עד כמה גם אני יכולה להיות."

רוזלי

שידוכים נעשים בגן עדן. השידוך שלי עוצב במיוחד בגיהינום.

נצרב בלהבות השנאה, נזרע בהונאה גדולה, נועד לאבדון.

פיסת נייר שחתמתי עליה בגיל שש־עשרה חיברה אותי אליו.

נובה דה־קרוז.

היורש של אימפריית דה־קרוז. הבן של האויבים הגדולים ביותר של המשפחה שלי.

ועכשיו, בעלי בשידוך.

מרושע. מניפולטיבי. נקמני.

הוא נשבע להחריב את עולמי, לגרום לי להישרף לנצח באש הגיהינום.

הוא רק לא יודע שכבר נשרפתי. זמן רב לפני שהוא נגע בי.

נובה

מעולם לא רציתי אישה. נקודה.

בטח שלא את זו שמסתובבת בעולם כאילו היא הבת של השטן, במלוא תפארתה השחורה.

עד שאבא שלי הכריז שאני אתחתן איתה ואשים קץ לשנים של איבה בין המשפחות שלנו.

רוזלי קאפור.

מדהימה ביופייה. חזקה. קוץ טורדני.

ובכל זאת, זה לא שינה את התוכנית שלי. להתחתן איתה, לתקן את העוולות שנעשו ולנקום את נקמתי.

ואז, אני אתגרש ממנה ואשאיר אותה לאסוף את שברי חייה.

אבל אז היא נכנסה לי מתחת לעור.

האש שלה. התעלולים הנקמניים. כל מילה פוגענית, במיוחד הסירוב שלה לסור למרותי.

כל התוכניות שלי הלכו לעזאזל.

עד שנותרה רק שבועה אחת, לגרום לה להשתחוות לי... ולשמור אותה לעצמי.