משחקי זיכרון

משחקי זיכרון, ספר השירה שני של עמיחי מיכאל פישמן הוא ספר שירה המבקש לספר סיפור חיים שלם. מסע כרונולוגי הנע בין ילדות, אשפוז פסיכיאטרי, שירות צבאי ומחשבות על העתיד, ובתוך כך בוחן את האופן שבו הזיכרון מעצב את זהותנו ואת חיינו.

פישמן אינו מגיע אל השירה מן המסלול המקובל. אהבתו לשירה צמחה דווקא מתוך עולם המוזיקה של ימי הביניים והרנסנס – שירת הטרובדורים, המינזנגרים והיצירות הגוליארדיות. מתוך העיסוק בתרגום טקסטים עתיקים לעברית החל לכתוב שירה משלו, תחילה בהשראת המסורת העתיקה ובהמשך פיתח קול אישי ועכשווי.

את משחקי זיכרון החל לכתוב במקביל לספרו הראשון, כסיל (הוצאת התחנה), אולם מדובר בשני עולמות פואטיים שונים. משחקי זיכרון מביא קול אינטימי, מהודק אך חופשי, המבקש לחבר את שיריו לכדי יצירה אחת בעלת רצף סיפורי. לא רק אוסף של שירים, כי אם מהלך כרונולוגי שבו כל שיר הוא חוליה נוספת במסע אישי ייחודי, שעל פי רוב אינו חשוף לאדם הפשוט.

אף שהספר נשען על תחנות משמעותיות מחייו של המחבר, ובהן גם התמודדות נפשית ואשפוז פסיכיאטרי, פישמן אינו מבקש שהביוגרפיה תאפיל על היצירה. מבחינתו, הסיפור האישי הוא נקודת מוצא לשיחה רחבה יותר על זיכרון, זהות, יצירה והתבגרות. לצד זאת, מבקש המשורר כי עצם קיומו של הספר יתרום גם להפחתת הסטיגמה סביב התמודדויות נפשיות.