נוצות של ברזל

בגיל 55 חיפשה ג'נט איגרא אתגר חדש. בנה רון עבר להתגורר זמנית בקנדה, באילת הושלמה הקמתו של ארמון "הרודס" שיזם ועיצב בעלה יואב, והבייבי שלה, מלון הספא במתחם, עבר לניהולה המקצועי של רשת גדולה. בשיאם של קורות חיים קוסמופוליטיים ומלאים, היא הרגישה שהיא מוכנה לכבוש פסגה חדשה.

לפיכך, אף שמימיה לא רכבה על אופניים, לא רצה יותר מ-100 מטרים או שחתה בלי שנורקל – היא החליטה להשתתף בטריאתלון הראשון באילת. חמש שנים אחר כך כבשה איגרא את המקומות הראשונים בסדרה ארוכה של מרתונים וטריאתלונים יוקרתיים בארץ ובעולם וזכתה במדליות ובגביעים לרוב.

אולם גם הישגים אלה התמגדו כאשר ב-2004 ניצבה לראשונה על במת המנצחים בגמר האליפות העולמית של איש הברזל בהוואי, תחרות בספורט הקשה ביותר בעולם. מאז חזרה על ההישג הזה פעמיים נוספות, הגיעה למקום השני, ואף שיפרה משמעותית את השיא העולמי, שנקבע 20 שנה קודם לכן.

נוצות של ברזל הוא מעין יומן אישי, שאיגרא מתעדת בו את השנה שקדמה לגמר המפואר באוקטובר 2005: את חודשי האימונים המפרכים, את רגעי המשבר ומחיר ההתמדה, את השבועות הארוכים של ניתוק מהמשפחה ובדידות, וגם את ההצלחה הגדולה שבאה בעקבותיהם.

לצד מסלול הברזל חושפת איגרא בגילוי לב גם "נוצות" מחייה, וחוקרת את היסודות באישיותה שאפשרו לה להפוך בגיל 60 לבכירה ולמכובדת האתלטים של ישראל ולשמש מודל לחיקוי בכל העולם.

זהו סיפור נדיר ומדהים על נחישות וכוח רצון ועל מסירות והתמסרות לחלום. הוא מצליח להדביק באופטימיות שבו גם את הספקן שבקוראים, ונכתב בכוונה להעביר מסר פשוט ואוניברסלי: לעולם לא מאוחר מדי להטות את ההגה שלנו אל אתגר חדש, לשנות את מסלול חיינו מן הקצה אל הקצה – ולנצח.