נמר מעופף

שוגר דדי או סליפינג ביוטי? זו הדילמה של מיקי בבחירת הלק המתאים כשאנה המניקוריסטית מטפלת בציפורניה ומתעצבנת כשהנייד מצלצל בעיקשות במעמקי תיק היד שלה. ציפורניה הלחות מונעות ממנה לשלוף את המכשיר שצלצולו מטריד עד שאנה דגה אותו מהתיק.

בנה, אוריה. אור. 'אמא, בואי הביתה מהר'!

מיקי מילוא חוטפת את התיק וטסה החוצה, בלי לדעת שמאותו רגע הכל השתנה.

מיקי (המספרת בגוף ראשון) היא גננת המתגוררת עם בעלה מתן ובניה יואב ואוריה במושב פסטורלי. כולם מכירים את כולם. מתן הינו איש עסקים מצליח, תת אלוף במיל'. גולנצי'ק מורעל בכל רמ"ח אבריו שעבר שרשרת תפקידים בכירים. גם לאחר שהשתחרר משתמש בביטויים כמו 'אין מניאק שיעצור את הזמן'. רגיל לפקד, להיות הגבר הבוטח שיודע מה לעשות ומתי. שלקח את בניו וחבריהם למטווח כנערים. שהתעקש לקרוא לבנו הבכור על שם המצביא התנ"כי למגינת לבה של חמותו שרצתה שהנכד ייקרא על שם בעלה שנהרג כשמיקי היתה בת שש מה שהעכיר את יחסי מתן והאלמנה המבוגרת שנים ארוכות. את מיקי הכיר בצבא כמג"ד ופקידה פלוגתית יפה לה הדביק את הכינוי 'פקידה' על משקל השם 'פרידה'.

מתן שלא יודע חוכמות. בנם של סגן הרמטכ"ל ורעייתו שהסתבך בפלילים הוא 'סוחר סמים קטן ומושתן' והעיתונאית שחדרה לחייהם אחרי המקרה ועיוותה הכל למען רייטינג היא 'פזית הכלבה הצדקנית' ואינו מסתיר את תיעובו אליה.

ויואב הוא העתק של אביו. בז לחלשים, הליכתו לקצונה מובנת מאליה.

אוריה ושני חבריו הקרובים דניאל ועופר חולמים גם על סיירת מטכ"ל עד היום הארור ההוא ששינה הכל.

חוסר מחשבה? מזל רע? מה זה משנה. שנייה אחת ותוצאה טראגית. נער הרוג. משפחות מרוסקות.

ומיקי שחייה זרמו באפיק נינוח למדי למרות העדרויותיו הממושכות של בעלה מגלה עד כמה העולם יכול להיות צבוע ומרושע. מי שעד אתמול היו חבריהם מפנים להם עורף, כאילו לא די בכך שבנה יתייסר אולי כל חייו והוריו יתקשו להישיר מבט בעיני שכניהם ובמיוחד ההורים השכולים. כמה רוע יכול להיות בבני העשרה בכיתתו של אוריה כפי שבא לידי ביטוי במסרים נוטפי ארס בדף הפייסבוק שלו. התקשורת החטטנית מטילה מצור על ביתם ללא בושה. ומנגד יש מי שנותרו נאמנים ומגלים אהדה.

בהדרגה יתגלו עובדות לא קלות על מערכת היחסים הסבוכה במשולש הנצחי אוריה-דניאל-עופר.

יעלו שאלות קשות איך זה היה יכול לקרות. מי לא נזהר. ומעל הכל- מי אם בכלל ישלם את המחיר.

כל כך ישראלי. משפחה ממעמד בורגני טיפוסי למדי עם הכלב הבלתי נמנע. מושב קטן, צבא ומוּרעלוּת, טרגדיה. ימי הזיכרון והאבל על הבנים.

מה עושה אם שהתייתמה מאביה כילדה ועשורים אחרי נקלעה למצב בלתי אפשרי ומרסק עם בנה. מי בכלל יכול להיות מוכן למצבים טרגיים כאלה.

העלילה נפרשת בכתיבה יפה החושפת את נפש הדמויות.

(הנמר המעופף הוא סמל סיירת גולני).