סוגרות חוזה
ספר המציג נשים בוגרות כגיבורות עוצמתיות, השוברות סטריאוטיפים ומוכיחות שגיל אינו מגביל כוח ויכולת.
הוספת ביקורת
ביקורות
סוגרות חוזה - דיאנה רייבורן
הוצאת מטר
מאנגלית: יסמין קלין
אני נהנית מהז'אנר 'קשישים מפענחים רציחות'. ז'אנר שהתחיל עם האם המייסדת, מיס מארפל של אגתה כריסטי. לדוגמה ."מועדון הרצח של יום חמישי" של ריצ'רד אוסמן וספרים נוספים שלו.
"סוגרות חוזה" הוא סוג של ז'אנר מראה; 'קשישות מבצעות רציחות'. ארבע רוצחות מקצועיות יוצאות לשיט מפנק לכבוד פרישתן לגמלאות. ספינת הפאר כוללת סדינים "ארוגים ביד מכותנה שגדלה בדלתא של הנילוס", שלוש מסעדות "שבהן תוכלו למצוא פירות ים ופירות טריים ואורגניים בגידול מקומי בר קיימא", ואטרקציות תיירותיות "רחפו מעל השוניות בדאון תת-ימי קטן משלכם".
אבל השיט משתבש כשהן מבינות שהפעם, הן המטרה לחיסול. הן נאלצות להציל את חייהן, להבין למה סימנו אותן כמטרה, ולמצוא דרך להגיע לחיי הפנסיה הנעימים שמצפים להן.
ציפיתי לספר "מתח-נעים" (Cozy Mystery), אבל הוא לא היה כל כך "קוזי". ואני חושבת שהבנתי מה הסיבה לכך. הוא פשוט לא בריטי, הוא אמריקאי. ארבע הגיבורות לא שותות תה בספלי חרסינה, לא יושבות ליד אח חמימה, וכשהן מגיעות לאחוזה אנגלית כפרית - היא מתפוררת.
לכן אני ממליצה על הספר דווקא לכל מי שאוהב/ת אקשן אמריקאי, אלימות מתוחכמת, ונשים שצריך להיזהר מהן.
על מה הספר?
בילי, מרי-אליס, הלן ונטלי מתחילות לעבוד כמתנקשות בארגון סודי שהמטרה שלו היא לאתר נאצים ונבלים אחרים, ולהרוג אותם. ארבעים שנה אחר כך, כשהן בנות שישים, מגיע הזמן לפרוש לפנסיה. הן מוזמנות לחגיגת פרישה על חשבון הארגון בספינת תענוגות, אבל אז הן מגלות שהארגון בו עבדו – מנסה להתנקש בהן. בניסיון להבין מה קרה, למה הארגון רוצה במותן, ואיך אפשר לצאת מזה – הן מגייסות את כל הידע, המיומנויות והניסיון שהן רכשו בשביל משימה אחת אחרונה: להישאר בחיים.
מה חשבתי עליו?
סוגרות חוזה הוא ספר מתח כיפי שמצליח לשלב גיבורות לא שגרתיות עם מתח, אקשן, ריגול ואפילו הומור.
בניגוד לגיבורים כמו ג׳ק ריצ׳ר, שהם תמיד גבוהים, רחבים, חזקים ובכושר מלא – הגיבורות שלנו כבר איבדו את זה קצת בגיל שישים. יש להן ניסיון וידע רב, אבל מספיק צעד אחד שגוי בשביל לגלות שהגב נתפס. ועל גלי החום כבר דיברנו? ובכל זאת למרות הגיל הן מצליחות להיות הכי מבריקות שיש ולתכנן שלב אחר שלב, מזימה אחר מזימה, כדי לגלות מי הוציא עליהן חוזה ואיך לחסל אותו.
הספר עובר לסירוגין בין ההווה, המסופר בגוף ראשון מנקודת המבט של בילי, לבין העבר, המסופר בגוף שלישי, ומתמקד בתקופה הראשונית שלהן בארגון: הגיוס, ההכשרה, והמשימות. אבל למרות המעבר הלוך ושוב, הרגשתי שהספר מצליח לאזן היטב בין שני צירי העלילה.
הספר מאד נשי. כלומר – הוא מתאים, כמובן, גם לקהל הגברי, אבל הוא מתמקד מאד בכוח הנשי. הוא לא מנסה לצייר תמונה חד מימדית של ״כל הנשים טובות וכל הגברים רעים״, אבל הוא גם לא מתאמץ במיוחד לאזן בין הגיבורים לגיבורות.
הספר נוגע בהרבה נקודות עצובות מהחיים האמיתיים כמו שוביניזם, הטרדות מיניות וגילנות. אבל הגיבורות לומדות איך להשתמש בחסרונות האלו לטובתן: אם הצד השני מזלזל בך כי את אישה או כי את זקנה, את יכולה לנצל את זה לטובתך בדרכים שונות. אני חושבת שנשים יזדהו ויאהבו מאד את המסרים שבספר. לגבי הגברים – ספרו לי מה חשבתם. אני בטוחה שאם גדלתם בדור מודרני מספיק, תצליחו להזדהות גם.
מבחינתי, מדובר בספר מתח קליל, כיפי, מלא באקשן, מזימות ותככים, שיש לו גם מסרים שהתחברתי אליהם מאד ושמרתי לי כמה ציטוטים יפים. אהבתי וממליצה.
טריגרים ותכנים רגישים
הטרדות מיניות, רציחות – רובן לא גרפיות אבל פה ושם יש קצת תיאורים, אלימות מסוגים שונים.
הוצאת מטר | 335 עמ׳ | תרגום: יסמין קלין | נובמבר 2025
סוגרות חוזה / דיאנה רייבורן
הסקירה הראשונה שלי לשנה האזרחית החדשה הוא לספר מתח קליל, תוסס, שנון וכיפי במיוחד. במרכזו אנו פוגשים בארבע נשים בנות 60: בילי, זו שמספרת את הסיפור ושלוש חברותיה והקולגות שלה מרי-אליס, הלן ונטלי. הארבע מבלות בשייט תענוגות שיצאו אליו עם פרישתן מארגון סודי שבו הועסקו כרוצחות. כן, שמעתם נכון. לפני 40 שנה הן גויסו לארגון המכונה "המוזיאון". שם הם עברו הכשרה בכדי להפוך לרוצחות מקצועיות.
"המוזיאון" פעל בכדי ללכוד טיפוסים מפוקפקים וכאלו שאחראים בעצמם למותם של אחרים. הארגון מחסל נאצים, סוחרי סמים ועוד. ארבע החברות רצחו את מי שאמרו להם מתוך מחשבה שבזכותן העולם יהפוך להיות קצת יותר טוב ובטוח ללא אותם טיפוסים מעוררי חלחלה. כעת, עם הפנסיה נראה כי הגיעו הצרות. מחסל מאותו ארגון שעד לפני רגע העסיק אותן, הצטרף לשייט בכדי לחסל את ארבעתן.
בילי וחברותיה מבינות שהוציאו עליהן חוזה ומישהו מאשים אותם האשמה שקרית לפיה הן ביצעו רציחות כפרילנסריות, דבר שהארגון הבהיר שהוא אסור בתכלית האיסור. הארבע הן אמנם כבר לא צעירות, אבל זה לא אומר שהן לא יעשו את הכול בכדי להינצל ממוות כל כך לא מוצדק. ותסמכו עליהן שעם ותק של ארבעה עשורים ברציחות, הן ממש לא מתכוונות להפוך ממחסלות למחוסלות. אז מי מנסה להיפטר מהן ולמה? תקראו את הספר המהנה הזה ותגלו!
מאוד נהניתי מהספר שהיה מעניין ומרתק מתחילתו ועד סופו. הכתיבה טובה, שנונה וקולחת, והעלילה מהנה, תזזיתית, סוחפת וגדושה בהרפתקאות ממש עד לפרק האחרון. העלילה הועברה מנקודת מבטה של בילי, כשמידי פעם הסיפור לוקח אותנו לעבר - עשורים אחורה, ובו אנו מתוודעים לאופן קבלתה של בילי לארגון, תחילת ההכשרה שלה ושל שאר הבנות המועמדות, מבצעי חיסול שלקחו בהן חלק ועוד.
הייתי ממש סקרנית לגלות מה יהיו הצעדים שינקטו ארבע הנשים הלא שגרתיות הללו, ואיך תסתיים כל קבלת החלטות שלהן. אמנם בסופו של דבר יש פה עסק עם דמויות של רוצחות, אבל קשה שלא לחבב את הנשים המבוגרות הללו שעברו לאורך השנים חוויות בלתי רגילות. העובדה כי נשים מבוגרות מככבות בעלילה גדושה באקשן תזזיתי רק העצימה את ההנאה מהקריאה. אהבתי את החברות ואת שיתוף הפעולה ביניהן שהוכיחו כי הגיל הוא לחלוטין רק מספר, וכי לפעמים האמרה "ביחד ננצח" היא לא רק סיסמה. קריאה מהנה!
332 עמודים
מאנגלית: יסמין קלין
הוצאת מטר
שנת הוצאה: 2025
על הספר
בילי, הלן, נטלי ומרי-אליס יוצאות לטיול הפרישה שלהן אחרי ארבעים שנות עבודה כמתנקשות בארגון הנקרא "המוזיאון" - שהחל את דרכו במטרה לאתר פושעי מלחמה נאציים והתרחב מאוחר יותר לפושעים ונבלים נוספים. נשמע מושלם? טוב, כן. בערך. בילי שמגלה במקרה חבר נוסף בארגון יחד איתן בטיול, מבינה שהוא נשלח להתנקש בהן ומעדכנת את שאר החבורה. יחד הן מנסות להבין על מה ולמה הוציאו עליהן חוזה וסימנו אותן כמטרות מסוכנות, כמובן תוך כדי מנוסה ושימוש בניסיון והידע הנרחבים שלהן כדי להישאר בחיים במהלך הדרך.
מה חשבתי במהלך הקריאה
על סוגרות חוזה שמעתי עוד לפני שתורגם, יש לי תחביב לעקוב אחרי ספרים בז'אנרים שונים ומגוונים ברשתות החברתיות, והוא היה בראש רשימת הקריאה שלי בז'אנר הקוזי מיסטרי, תארו לעצמכם כמה שמחתי כששמעתי שהוא יוצא בעברית! והיה שווה ממש לחכות.
בתקופה האחרונה יצא לי לקרוא כמה וכמה ספרים שהדמויות הראשיות כבר כמעט הגיעו או הגיעו לגיל השלישי (כמו לדוגמא קשישים חסרי מנוח והיום שבו ירקדו זיכרונותינו) ואני דווקא מחבב את העניין, יש משהו בזווית של אנשים שעברו דבר או שניים בחיים שיוצר לא מעט סיטואציות נהדרות ודיאלוגים מוצלחים בלי קשר לז'אנר או העלילה עצמה, סוגרות חוזה גם הוא עונה על אותן ההגדרות ומצליח להפיק את המיטב מגיל החבורה.
מבחינת המתח שבו - יש תעלומה מעניינת יחסית, או לפחות כזו שנותנת מספיק קונטרה לשאר המרכיבים של הספר, היא לא מורכבת מאוד אבל כן ממש כיפית וסוחפת, ובאמת שאין לי תלונות בגזרת המותחן שבו. להיפך, דווקא מרענן לקרוא ספר מתח שמצליח לשלב תעלומה אבל לא להסתמך רק עליה, מה שחשוב דווקא בהתחשב בעובדה שתעלומות יכולות להיות קצת רפטטיביות בשלב מסוים, לפחות לקוראי הז'אנר המנוסים יותר.
הזכרתי שהספר מצליח לספק דיאלוגים מוצלחים, וזו נקודה טובה לדבר על הדמויות המעולות, כל אחת מהחבורה לגמרי עומדת בפני עצמה אבל יחד הן מרכיבות צוות קטלני למרות הגיל המבוגר וכל מה שהוא מביא איתו - ומצד שני דווקא בגללו היו כמה חילופי דברים שממש הצחיקו אותי, ההומור העוקצני והכימיה בין החברות לצוות היה נהדר וכתוב נפלא בעיניי.
הספר נע בין שני צירי זמן, למרות שאני מסופק אם אפשר להתייחס לציר הזמן שבעבר כאחד נפרד. זאת אומרת, טכנית יש שניים אבל רוב הזמן אנחנו נמצאים בזמן ההווה שכתוב בגוף ראשון מזווית המבט של בילי, ואילו ציר זמן העבר שמתחיל ב1978 ומתפרס עד כמה שנים אחרי נכתב בגוף שלישי, וגם שם בילי בתפקיד דמות ראשית. למה אני תוהה אם להתייחס אל זמן העבר כאחד נפרד? כי מה שבהתחלה הרגיש לי קצת תמוה מהר מאוד התברר כדרך חכמה לחשוף מידע ולבנות עומק לגבי האירועים שבספר - ובכלל, כמעט והמעבר לא מורגש, ככה שגם אם קפיצות בין זמנים מרתיעות אתכם, הייתי נותן צ'אנס (אישית, אני ממש לא אוהב בדרך כלל).
יש בספר לא מעט מסרים שמתמקדים בעיקר בכל הנוגע למעבר בין החיים שלפני הזקנה והדרך אליה, אבל לא רק, הספר גם די פמיניסטי ומתעסק בגילנות. אני מודה שלפעמים הגבול מאוד מאוד דק בין מטיפנות להעברת מסרים בצורה עדינה יותר ואמנם לי לא הפריעה הכתיבה וההתייחסות לנושאים מסוימים אבל אני לגמרי אהיה מסוגל להבין קוראים וקוראות שיצאו בתחושה שכל אדם שנגזר עליו להיוולד כגבר נועד להפוך לנבל..
טריגרים ותכנים רגישים
מוות ורציחות - לפעמים קצת מפורט, הטרדות ורמיזות מיניות, אלימות ופציעות, משהו בין אזכור לסצנת יחסים בפייד טו בלאק.
לסיכום
ספר מעולה ונהדר, נהניתי מסוגרות חוזה כל כך ואני ממש שמח שתרגמו אותו. תמיד מרענן לקרוא על סיפור שמצליח להתבסס על ז'אנר כלשהו (מתח במקרה הזה) אבל בכלל להיות משהו שונה ומגניב (קוזי מיסטרי). מומלץ ממש לחובבי ספרי תעלומות קלילים, דמויות שקצת (או הרבה) מבוגרות יותר מגילאי העשרה, ולכל מי שרוצה להתנסות בתת הז'אנר של קוזי מיסטרי.
335 עמודים | תרגום: יסמין קלין | נובמבר 2025
תודה שקראתם:)