סידור עבודה

באחד מן השירים המכונסים בקובץ זה מתארת אגי משעול כיצד החורף "העיף מן העצים את כל הלירי" כדי לחשוף את "מיבנה העומק" המתגלה בעירום הגרום של גזע אפור וענפיו.

בשיר אחר היא מסמנת את דרכו של הקיץ המתגלה לקראת סופו "כמו סלע מתוך העשב". משהו מקביל לתהליך החישוף הזה של הקשה שהסתתר תחת הרך והנעים מחבר את כל חלקי הספר הזה.

אגי משעול עובדת כאן עם חומרים "קשים", גרמיים, בלתי ניתנים לכיפוף: מראות חיים כפי שהם מתגלים לאחר התפוגגותו של ה"חיסון נגד ראייה לשנים הבאות"; יחסים וקשרים אנושיים שנעשו מחוספסים וקשים במשך השנים (או שהיו כך תמיד ורק חספוסם לא הורגש בעת שעטף אותם רוך החלום); נופים ובעלי חיים שהתערטלו מכל דוק סנטימנטאלי; הוויות חברתיות שהמגע בהן כמוהו כמגע בנייר זכוכית; שירים הנכתבים והולכים אף כי "אינם אפילו נשק הרתעה"; תמונות זקנה, קירבת המוות, זיכרון ההורים והילדות – קשה, כואב, עירום מכל אידיאליזאציה.

את כל אלה מזרימה המשוררת אל תוך שורות שיר דרוכות, תמציתיות, מדויקות, מושלמות, חדורות אותו צירוף של פיכחון וחמלה עצורה, שהמשוררת מכנה אותו "עצב ראייה".