סיפורים רומאיים
ג'ומפה להירי
כיצד המעבר לארץ אחרת משנה את פני הבאים בשעריה וכיצד משתנה עיר עם נוכחותם - הרחובות, האנשים שגרו בה מאז ומתמיד? הסיפורים הרומאיים של ג'ומפה להירי מתרחשים ברומא, אבל רוב גיבוריהם אינם ילידי רומא, ואפילו אינם איטלקים. הם זרים, מהגרים, לזמן קצר או לתמיד, מרצון או מכורח. אחדים משתוקקים לעזוב את העיר, אחרים שבים אליה באהבה - סיפוריהם נשזרים זה בזה ומשרטטים דיוקן מפתיע ומרתק של רומא.
עלילת הסיפורים נפתחת לרוב במעין אידיליה – חופשה פסטורלית מחוץ לעיר, בחיק משפחה מאושרת, מעבר לדירה מוארת בשכונה נעימה, התאהבות בגבר מקומי, מסיבת יום הולדת מלהיבה ורבת־משתתפים, נערה שמקבלת מכתב אהבה חתום בשם דנטה אלגיירי. אלא שאז מתגלה שמאחורי כל זה מסתתר דבר־מה אפל, אסון שקרה או שעומד לקרות, לא פעם על רקע דעות קדומות ופערים תרבותיים. בירת איטליה של זוכת הפוליצר להירי היא עיר ששורר בה מתח בין מה שגלוי לעין ובין מה שהעין מסרבת לראות, עיר של אהבות חסרות סיכוי ומעשי תוקפנות אקראיים, עיר מרובת אתגרים לזרים החיים בה, אך גם לתושביה הוותיקים שלומדים להסתגל לפניה המשתנות - אלה וגם אלה יצטרכו להגדיר מחדש את המקום שיקראו לו בית.
"מהמם ... רומא, עם העבר המהדהד וההווה התזיזיתי, היא רקע רב־עוצמה ומעורר השראה לסיפוריה של להירי, סיפורים שנונים להפליא, עשירים ועמוקים ומלאים רגש", בוקליסט
"סיפורים מגרים, אלגנטיים, ייחודיים ומעוררי מחשבה", סאנדיי טיימס.
סיפורים רומאיים הוא אסופת סיפורים המציגה חתך רחב של חוויות אנושיות ברומא המודרנית, דרך עיניים של מהגרים וזרים.
לצפיה בכל הקופונים וההטבות באתר
מחירים לספר דיגיטלי
מחירים לספר מודפס
הוספת ביקורת
ביקורות
סיפורים רומאיים - ג׳ומפה להירי
הוצאת עם עובד
"הזכרונות העמוקים הם כמו שורשים אין סופיים המשתקפים בפלג, בבואה אין סופית. והנה כל סיפור, כמו כל חיים, יכול להימשך עד לנקודה מסוימת." עמ' 213
זהו ספר עם סיפורים קצרים על זרים ומהגרים ברומא - איטליה. הכתיבה עדינה, פיוטית כזו, מושכת לקרוא עוד ועוד. יש תיאורים קסומים של הרחובות, בתי הקפה והנופים. תיאורים של האנשים, האווירה וההוויה ברומא. נותנים לקורא הרגשה כאילו הוא שם.
ישנו חוט מקשר אחד העובר בין כל הסיפורים - והוא תחושת הבדידות וחוסר השייכות של המהגרים. זה לא משנה אם הדמות המספרת היא ממעמד הפועלים או מהמעמד הגבוה, אם אלו אנשים ללא השכלה ועבודה או אקדמאיים, נשים עצמאיות או עיתונאיים ותסריטאים שנמצאים בשליחות במסגרת העבודה. תחושת הזרות וחוסר השייכות קיימות.
"...כל מאמץ שאדם עושה ואף כל עונג שמזמנים החיים, כל אחת מהמטרות, גם אם משיגים או מגשימים אותה, כל זכרון, כולם נמשכים רק להרף עין, כמו המים שמסתערים על החוף ומותירים בנסיגתם כתם בלתי צפוי…" עמ' 132
בכל הסיפורים הדמויות נטולות שם. בחלקם יש אות ראשונה או שם תואר כמו האם, התסריטאי, האלמנה וכד' הם כאילו קיימים במרחב אך ללא זהות. חלקם מנסים בכל כוחם להשתלב עד שהמציאות טופחת על פניהם. חלקם מתעקשים להמשיך ולשמור על אורחות חייהם ומנהגיהם המבדילים אותם מהאוכלוסיה הכללית.
הסיפורים לא תופסים צד בדיון של בעד ונגד ההגירה לאיטליה אלא רק באים להאיר את הפגיעות של הזרים והמהגרים ואת נקודת המבט של המקומיים שרואים את עירם האהובה משנה את פניה ואת המרקם החברתי שבה הולך ומשתנה. זו סצנה חברתית שיכולה לבוא לידי ביטוי בצורה זו בכל מקום ברחבי הגלובוס. בכל אחד מהסיפורים ניכר הגעגוע לארץ המוצא. חלקם מבקרים בה לפעמים, חלקם נמנעים מכך במודע וחלקם פשוט לא יכולים לחזור.
הסיפורים שלווים, פסטורליים ונעימים עד שמגיע הטוויסט בסוף ומגלה שכל האידליה הזו היא אשליה או חיזיון כואב.
"מנקודת המבט הזו אני מסוגלת להבין כמה צר המרחב המוקצה לנו, לצרותינו ולימינו על האדמה בהשוואה למרחבים האין סופיים של המים." עמ' 191
קריאה נעימה.
לייק לביקורת
כולנו אוהבים לפרגן לעצמנו, אבל הפעם נשאיר את זה לאחרים (:
