עלמא

העולם של עלמא שבור. ארצות הדרום חרבו, הים הצפוני מורעל ויש בו ענק מפלצתי ובכל כפר יש בנין מוצעצע שבו יושבים פקידים מרושעים שהתפקיד שלהם הוא לחוקק חוקים נוקשים ולגבות מסים. רק הנוודנים זוכרים את מה שהיה לפני ומהם עלמא לומדת על דברים כמו ספרים שבהם רקומות מלים, אין לה מושג מה זה ספר, אבל היא מצליחה לנחש שזה קשור לשימור ידע.

עלמא, עצמה היא רועה של עיזאות והחברה הכי טובה שלה היא כלבתא. חוץ מזה היא די לבד, המראה והאופי שלה שונים מבני משפחתה ומהכפר שלה. לכן זה ממש לא מפתיע שכשהיא מגלה מערה ברכס הצורות, היא מחליטה לחקור אותו ומגיעה לארץ ציחאר השוממה - וזאת רק תחילתה של המסע.

רוני אשכול החליטה שהיא כותבת לעצמה פנטזיה אפית המבוססת על תמות ורעיונות יהודים - ובזה היא הצליחה חבל על הזמן. עבודת האל האחד, מי מעיין המטהרים את הגוף והנפש, קול תרועה משמש לעורר את הזכרון ולקרוא למלחמה, ורעיון התיקון של עולם פגום - הם רק חלק מהנושאים שאני זוכר מהספר שקראתי לפני יותר מדי חודשים.

לגבי הסיפור עצמו, פחות התחברתי אליו. יש בו את כל האלמנטים שאמורים להפוך את הסיפור לפנטזיה אפית קלאסית מעולה. אבל אלמנטים אלו באו על חשבון הסיפור עצמו. יש כאן הרבה יותר מדי הסברים על רעיונות חדשים ומקומות חדשים, והיו המון קטעים שחשבתי שהסיפור נמרח כדי להציג מקום, דמות, או תמה חדשה שאמנם קשורה ליהדות באיזושהי צורה, אבל לא באמת מקדמת את הסיפור לשום מקום.

ועדיין מדובר בעולם פנטזיה אפי שמבוסס על רעיונות יהודים ורק בגלל זה לפי דעתי שווה לקרוא ולהכיר את הספר. מדובר בבסיס די טוב לכל מי שרוצה לנסות משהו כזה בעצמו.

אני מחלק את הציון הסובייקטיבי שלי על הספר הזה לשנים:

10 על בניית העולם

6 על הסיפור עצמו