עץ משפחתי
סוזן ויגס, מחברת רב-המכר הגדול של הניו-יורק-טיימס מסע אל הלב, מביאה בפניכם סיפור אהבה רב עוצמה ומורכב אודות הכאב שבעבר וההבטחה שבעתיד.
אנני רש יודעת להעריך את הטוב שבחייה. היא מפיקה תכנית בישול פופולרית, אוהבת את בעלה הנאה ואת ביתם היפה בלוס אנג´לס. כשהיא מגלה שהיא בהריון עם ילדם הראשון, דומה שלאושר אין גבול. אך ברגע אחד נורא מציאות חייה מתנפצת, וכשאנני מתעוררת מתרדמת ארוכה היא מגלה שאיבדה את השנה האחרונה לחייה ואף הרבה יותר מזה.
על מנת להחלים ולהתאושש חוזרת אנני אל חוות המייפל המשפחתית בוורמונט. שם, מוקפת במשפחתה, היא מתוודעת מחדש לעולם אותו עזבה לפני שנים ולאהבת נעוריה הגדולה. דווקא החזרה לנקודת ההתחלה מגלה לאנני את המתכון לבניית חייה מחדש וזאת דרך הקשר אל סבתה.
סוזן ויגס היא בוגרת הרווארד, ספריה מככבים ברשימת רבי המכר של הניו-יורק טיימס ומתורגמים לשפות רבות מסביב לעולם.
\"אהבה, אבדן, תשוקה וכל מה שביניהם... אני כל כך אוהבת את הרומנים של סוזן ויגס.\" ג´ני קולגן
\"חכם, יצירתי וגאוני – סוזן ויגס במיטבה. קראתי את הספר ברעבתנות והפכתי את הדפים כל כך מהר עד שקיבלתי חתך נייר.\" דבי מקובר
\"ויגס כותבת בחן קליל על הדברים שמפרקים משפחות ואלה המאחדים אותן.\" בוקליסט
ספר לקוראים המחפשים סיפור על כוח המשפחה, ההחלמה והחזרה לשורשים, המשלב רומנטיקה עם תובנות עמוקות על משמעות הבית והמורשת המשפחתית.
לצפיה בכל הקופונים וההטבות באתר
מחירים לספר דיגיטלי
מחירים לספר מודפס
הוספת ביקורת
ביקורות
בתחילת הספר, כמעט הרמתי ידיים.
הוא מתחיל בסיפור על בחורה אמריקאית טיפוסית חסרת אישיות מוגדרת שעושה הכול לפי "הספר" (לימודים, קולג', עבודה, חתונה וכו')
במקביל מסופר גם על נערותה, שם היא גם די שטחית.
בשלב מסוים קורה לה משהו ומשם העלילה מקבלת תפנית קלה שמוסיפה טיפה עניין לעלילה הדי צפויה.
כשכבר כמעט הרמתי ידיים, התחילה לצוץ לדמות הראשית שלנו אישיות שעסקה בעיקר באהבה שלה לבישול, נושא שקרוב לליבי, אז המשכתי.
בדיעבד, אולי לא הייתי צריך...
מדובר ברומן די שטחי, עם סוף צפוי מראש, עלילה סתמית שלא תיחקק לי בזיכרון ודמויות שטחיות עם "אישיות" שלא מסתדרת בכלל עם מה שהם עושים בפועל...
אין פה שום אמירה, או חידוש. עלילה אמריקאית "הוליוודית" טיפוסית, ודי מיותרת.
בקצרה: אם משעמם לכם ואתם אוהבים לבשל, אולי זה שווה את הזמן.
אם אתם לא עונים לשני הקריטריונים, תוותרו.
לייק לביקורת
כולנו אוהבים לפרגן לעצמנו, אבל הפעם נשאיר את זה לאחרים (:
