עקידה

"אפרת", אני אומר, "הקצין בדרך אלינו, יש שינוי בסטטוס של איתן". המילה "סטטוס" נשמעת באוזניי קרה ועניינית, לא משקפת בכלל את הסערה. הפנים שלה נהיות אפורות. היא קמה לאט מהמיטה, פותחת את ארון הבגדים, מעבירה יד על החולצות התלויות ולוחשת: "איזו חולצה אני אלבש? איזו חולצה לקרוע?"

כמה חודשים לפני שבעה באוקטובר הייתה לנו שיחה מטורפת בבית, לי ולאבא… היה לי בלב שאולי בגלל שאנחנו מאוד שונים, שאני כבר לא דתי והם דתיים.. אז אני מאכזב אותם. לא יודע מה עבר עליי, אבל הייתי חייב לפרוק את זה לאבא שלי, והוא... ישב איתי מלא זמן ואמר לי שבחיים, בחיים אני לא אאכזב אותו, שלא משנה מה אני אבחר להיות – יש לי תעודת ביטוח ממנו. אני זוכר את המילים האלה שלו. תעודת ביטוח. מזל שהספקנו לדבר על זה לפני עזה.

בשבעה באוקטובר 2023, חייהם של צביקה ואיתן מור נעקרו ממסלולם. איתן נחטף לעזה ממסיבת הנובה שבה עבד. בשנים שבהן גילה בעצמו את התושייה, האומץ וכוחות החיים שיעזרו לו לשרוד, אביו צביקה הפתיע את הציבור הישראלי בהצגת עמדה תקיפה, שלפיה קיום המדינה וביטחונה חשובים יותר משחרור בנו בכל מחיר. הוא ספג אש צולבת: מהתקשורת שרובה נקט צד בוטה במאבק להשבת החטופים, מהציבור שלא הצליח להבין איך אב יכול לוותר כך על בנו, ואפילו מתוך ביתו שלו.

עקידה הוא ספר על אבהות, על תפקידה ועל מחיריה. זהו מסמך גלוי לב על הקווים הדקים המפרידים והמחברים בין האישי לציבורי, בין השכל ללב ובין האמונה לאהבה. הוא מבקש לספר את סיפורם של אב ובנו שיצאו לדרך שלא בחרו בה, מבלי לדעת כיצד היא תסתיים. עקידה הוא גם סיפורנו שלנו, הישראלים, באחת התקופות הקשות והתובעניות שידענו.