עשר סיבות לא להשתגע

על הספר

אם תבקשו מליבי ברקאי בת החמש עשרה לספר קצת על עצמה - תשמעו ממנה שהיא נערה רגילה בסך הכול, שמרוצה ממסלול החיים הנוכחי והרגיל שלה. יש לה הורים אוהבים ואח בוגר שקרוב אליה, שתי חברות קרובות, וגם חלומות גדולים לגבי העתיד.

רק שביום סתמי אחד קורה האירוע הכי פחות סתמי, וליבי צריכה להתמודד עם המציאות שאמא שלה נפגעה בתאונה וכבר לא תהיה יותר בסביבה לדאוג ולתמוך בה.

בעוד ליבי מנסה ללמוד איך ממשיכים הלאה, היא גם חווה קשיים נוספים שמכבידים עליה, ומול חלקם היא מחליטה לנקוט בצעדים אותם היא לא חלמה שתעשה אי פעם.

בדרך נפגוש דמויות שונות שהן חלק חשוב מהעלילה - שירה הפסיכולוגית, זוהר המסתורי, קרובי משפחה נוספים של ליבי ועוד.

מה חשבתי במהלך הקריאה

איכשהו נוצר מצב שבתקופה האחרונה (ועדיין) יוצא לי לצרוך תכנים שמתעסקים באובדן, אני מדבר על שלל פורמטים כגון ספרים/סדרות/סרטים/אנימות/מנגות. אז אני מודה שקצת חששתי לפני הקריאה של 10 סיבות שמלכתחילה מגדיר את עצמו כספר שמתעסק באובדן, בסופו של דבר אני יכול לומר שמיד כשסיימתי את הקריאה שמחתי שקראתי אותו בכל זאת.

הספר מתחיל חזק ולא מבזבז זמן, מיד לאחר היכרות ראשונית עם ליבי אנחנו חווים איתה את האובדן, וכנראה שזה אחד הקטעים האהובים עליי בחווית הקריאה. יש משהו בכתיבה והתמודדות עם נושאים קשים שנותן את המקום לעכל דברים מול עצמך, ושלו עשתה עבודה נהדרת באספקט הזה, הנושא לא נדחף מתחת לשולחן, הוא נוכח, בועט ומשפיע על העלילה. ובעיקר - נתן לי להרגיש שיש אספקט נוסף ורגיש, משהו שחשוב לי מאוד כקורא.

אז כן, אחרי ההתחלה הכבדה שלו, אנחנו מתקדמים בעלילה ומלווים את ליבי לאורך כל הדרך, בין אם ברגעים ה"רגילים" של להיות נערה, ובין בהתמודדות ובתחושות של הקושי והריק שצץ לו בלי לבקש רשות, השילוב עובד נהדר - בעיקר בגלל שהביסוס של האובדן כאירוע מכונן שמניע את העלילה מרגיש מאוד אמין והצלחתי להתחבר בזכותו לליבי בדיוק כמו שהיא.

אי אפשר לדבר על ליבי בלי להזכיר אותה כדמות - היא נהדרת, ומתפתחת תוך כדי הסיפור שזה כל כך חשוב, ומצד שני היו רגעים שהרגשתי כאילו היא קצת בוגרת מדי, בסופו של יום יש כאן כאמור את העניין של ההתמודדות ויכול להיות שזו "תופעת לוואי כלשהי", אבל ככה או ככה זה עבד לי כמכלול וליבי אמינה, אנושית ומקסימה.

מה עוד? חוץ מהמסר על ההתמודדות יש גם מעטפת עלילתית של מטרה ברורה והדרך שבה ליבי מנסה להחליט כיצד להתמודד (או לא להתמודד לצרוך העניין) עם הקונפליקטים שבדרך, קו עלילה רומנטי ומתוק - וקשת של רגשות ותחושות איך שלא מסתכלים עליו, כל זה עטוף בכתיבה יפה ואיכותית, והספר קריא וקולח.

בנוסף חובה להזכיר את האיורים נפלאים של רעות בורץ, יש מדי פעם הפניות לסוף הספר - בו נמצא תיק העבודות של ליבי ושם מאוגדים האיורים שמתארים סצנות מתוך העלילה, אני מודה שתהיתי מדי פעם אם לא הייתי נהנה יותר במידה והאיורים היו משתלבים תוך כדי, ובכל זאת זו תוספת מוצלחת לספר בעיניי (שגם משרתת את העלילה ורלוונטית לליבי כחלק מאפיון הדמות שלה).

טריגרים ותכנים רגישים

מוות ואובדן של אדם קרוב, אלימות במשפחה, קצת קללות, אזכור לשליחת תמונות עירום, דיכאון.

מיניות - בעיקרון רק נשיקה, אבל יש התעסקות רצינית בכל הנוגע למערכות יחסים של בנים/בנות, מה שהגיוני בהתחשב בשכבת הגיל, פשוט לפעמים היא מפורשת יותר ולפעמים רק ברמיזות.

לסיכום

אז מה חשבתי על 10 סיבות לא להשתגע? שהוא מקסים ומעולה, וממש מתאים לנוער בוגר ומעלה, יש בו מסרים יפים שבני נוער לגמרי יכולים להרוויח מהם, וגם מהחוויה האישית שלי אני יכול להעיד שהוא מתעסק בנקודות חשובות שכולנו פוגשים ופגשנו בחיים ומנגיש אותן גם לנוער.

תודה שקראתם:)

פעם בכמה שנים ספר חדש מצטרף למדף הקלאסיקות, אלה שישרדו את מבחן הזמן ויקראו אותם בעוד שנים גם כשהטכנולוגיה והסלנג ישתנו. "10 סיבות לא להשתגע" הוא אחד מהם, ואני מבקש קרדיט על צפיית העתיד.

📖 במה עוסק הספר?

החיים של ליבי בת הכמעט חמש עשרה רגילים לחלוטין. היא גרה בבית רגיל עם הורים מעצבנים ואחיה התיכוניסט. היא תלמידה מצטיינת ומעריצה של טיילור סוויפט יחד עם חברותיה ריין ואביגיל.

ואז אמא שלה מתה בתאונה.

מילדה חברותית ושמחה, ליבי משתנה באחת.

היא עצובה וכועסת וגם כשהיא שמחה או מרוצה לרגע, היא חשה אשמה וכעס. היא שונאת להיות במרכז תשומת הלב וכל מה שהיא רוצה זה שהכל יחזור להיות כמו קודם. אז למה היא לא מצליחה להתרכז יותר מחמש דקות?

ליבי מגיעה לפסיכולוגית ופוגשת ביציאה את זוהר, נער צעיר עם עיניים יפות שמסתיר גם הוא כאבים וסודות משלו. השניים מתיידדים והוא מוכן לעזור לה בהחלטה מטופשת בעליל -

ליבי מחליטה שלהתקבל ללימודי המחוננים יגרום לאבא שלה להתגאות בה, יחזיר את השמחה לחייו ואולי גם לשלה. היא מתכננת לגנוב את המבחן ולעבור אותו. קל, זה לא יהיה.

📖 מה חשבתי על הספר?

+ הציורים: לאורך הספר מסומנות סיוטואציות שליבי ציירה במחברת שלה (כלומר, רעות בורץ הכשרונית ציירה) והם מופיעים במרוכז בסוף הספר. תוספת מושלמת.

+ הכריכה: אני חייב לומר שבהתחלה לא הבנתי אותה. היא יפה ובולטת, אבל לא הייתה מובנת לי כל כך. זאת כמובן עד שליבי מסבירה שהיא מרגישה כמו דג מחוץ למים, וכדי להדגיש עד כמה היא חיה בחוסר נוחות תמידית, היא מוסיפה ומציינת "על הירח". קודם הכריכה הייתה יפה, עכשיו היא מבריקה.

+ הרשימות: ליבי מתנתקת מהעולם דרך רשימות ("דברים שאומרים בשבעה", "דברים ששומעים כשמנסים להתרכז" ועוד). כשהפסיכולוגית שלה מבינה את זה, היא משתמשת בזה ככלי טיפולי ודרך להתגבר.

+ עריכה מהודקת: החוכמה בכתיבה היא לא רק מה מספרים, אלא גם מה לא מספרים ונותנים לקורא להשלים. הבחירה, לדוגמה, לדלג על ההלוויה היא צעד חכם שמוסיף לדרמה.

+ אמינות: ניכרת ההבנה האמיתית והעמוקה של הרגעים הקטנים בהתהליך, מה שמייצר אמינות. מחשבות מדויקות, אמיתיות וחדות שיודע רק מי שעבר את זה. מהפוקוס לשולי (כמו תשומת לב לשיערות הלבנות של המנהלת והאופן בו הקול שלה מצטרד כשהיא מספרת לה שמשהו רע קרה) ועד לאופן בו חברות לכיתה מסתכלות על ליבי כשמישהו מזכיר את המילה "אמא" (אפילו אם זה כחלק מקללה).

+ מערכות היחסים: נועה נגעה ברגישות בדינמיקות בין ליבי לסובבים אותה. מאביה הדכאוני, אחיה המעשן בסתר, החברות שלא תמיד מבינות אותה וזוהר. הו, זוהר. אני מאוד מקווה שנועה זוממת ספר צד מנקודת מבטו (כמו ציון, בתיה וניר שרוני).

📖 לסיכום...

ספר נוער עם לב ענק, הומור ורגש. אמין עד כדי כאב וכזה שנשאר איתך. הוא יהפוך לקלאסיקה, עוד תראו. מומלץ בחום!

שאלתי את נועה מה מקור ההשראה לספרה, ולדבריה "אמא שלי נפטרה כשהייתי ילדה, והחוויות הרגשיות שעברתי בתקופה ההיא, הן בהחלט הבסיס ומקור ההשראה לספר, גם אם הדמויות, הנסיבות והתעוזה לגנוב מבחן, שונו מעט."