פומלו

חייה המאורגנים והיציבים של דינה קליין, הממונה על פניות הציבור באקדמיה ללשון העברית, מתערערים בלילה שבו היא מובהלת לבית החולים. בניתוח חירום ניצלים חייה, ובתקופת ההחלמה שב סהר, בעלה לשעבר ואב בתה החיילת, לגור איתה ולטפל בה.

אולם דווקא כשכוחה ועצמאותה של דינה ניטלים ממנה, מתרחשים בזה אחר זה מופעים חריגים, המחלישים אותה עוד יותר: מילים סתומות מן הילדות צוברות משמעות הרסנית, ציפור טורדנית מתחילה להתנבא בעברית, קירות הבית נודדים, עצים משנים מצבי צבירה. במצב האפסות הזה נחלצת מתהום הנשייה אמת איומה, ובה בשעה מזככת.

פּוֹמֵֵלוֹ היא יצירה מדהימה בישירותה וביושרתה, שאינה חוששת לנבור בפגימוּת, במוקצֶֶה, בהדחקה ובמנגנוני הרתיעה של בני האנוש. בכתיבה נוקבת, בוטה ואמיצה, ובה בעת מדויקת ורגישה להפליא, בוחנת זינגר, דרך עיניה של דינה, מושגים כמו משפחה ונשיות — על עוצמתן ועל הטרגיות שבהן.

זהו ספרה השלישי של ורד זינגר. קדמו לו: נעולה (כנרת־זמורה־דביר, 2018) ועורכת מלווה (פרדס, 2021).