פלא

"אמא, בכיתי בספר הזה. ואוו, את כל כך הולכת לבכות כשתקראי אותו".

ככה אמרה לי האמצעית על 'פלא'. כשאמרתי לה שעוד לא קראתי אותו, היא פערה עלי עיניים, ובצדק. 'לא הגיוני', ככה היא אמרה לי, 'שחובבת ספרי נוער שכמותך עוד לא הגיעה אליו'. אבל הנה, סוף סוף זה קרה. 

קצת תקציר -

אוגי הוא ילד שתסמונת גנטית ייחודית ביותר גרמה לתווי הפנים שלו להתארגן בצורה... ייחודית ביותר. או כמו שאוגי אומר - 'הכי גרוע שתדמיינו את הפנים שלי - המציאות גרועה יותר'. 

אוגי העביר את שנות חייו הראשונות בניתוחים וחובר לשלל צינורות שנדחפו לכל מיני ורידים שלו כדי שיוכל לאכול ולנשום. ולכן הוא למד בחינוך ביתי. 

אבל בכיתה ה' המצב הבריאותי שלו סוף סוף נרגע, ואז אמא שלו מציעה את הרעיון המופרע שבו הוא 

יילך ללמוד בבית ספר.

ואוגי מת מפחד, ובצדק. 

הוא יודע איך מסתכלים עליו ברחוב. לאף אחד לא אכפת שהוא מצחיק, וחכם, וגיק שמכיר את כל קלאסיקות הפנטסיה וחולה על מלחמת הכוכבים. בשביל מי שלא מכיר אותו, נשאר רק הפרצוף המקולל שלו. והוא יודע בדיוק באילו שמות זרים ברחוב מכנים אותו מאחורי גבו. אז ללכת מרצונו החופשי לבית ספר מלא ילדים בכיתה ה', שכידוע יכולים להיות היצורים המרושעים בעולם כולו? האם הוא יצא מדעתו?!

אבל לא תאמינו, הוא הולך בסוף. בעיקר כי למנהל קוראים מר פלוצקר, וזה נורא מצחיק אותו. 🏵️

ת'אמת, כבר מגב הספר הייתה לי תחושה שאחבב את הספר. בכל זאת, אני מתעסקת בנושא של דימוי גוף כבר בערך... 37 שנים. העברתי אינספור סדנאות בנושא הזה. אני פוגשת ענייני דימוי גוף בלי סוף אצל מתבגרים בקליניקה. ואפילו בספר שכתבתי אחת התימות המרכזיות היא דימוי גוף. 

אז זה לא ב-דיוק מה שקרה. אי אפשר לומר שהקשר ביני ובין אוגי נגמר בחיבוב. הספר הזה... די מעך אותי. ואז ריסק.

תשמעו, אני חושבת שצריך ללמוד את 'פלא' כחלק מתוכנית הלימודים. ולא רק בגלל שזו דרך נפלאה להכיר מקרוב את עולמו של ילד שונה. אלא בגלל התהליך הנפלא שעוברים הילדים מסביבו. כי בהתחלה, אוגי סובל מאוד בבית ספר. אבל לאט לאט, בזכות האופי הייחודי שלו, והכוח השקט שלו, והמשפחה האוהבת שלו - נרקמים דברים יפהפיים שם, שלא אגלה מחמת ספויילרים. 

וכן, ילדים בכיתה ה' יכולים להיות אכזריים למות. אבל בספר הזה אנחנו רואים איך מתחת לאכזריות מבצבץ פחד. ואיך בידיים נבונות ורגישות, ובזכות סביבה מיטיבה הפחד מתנדף. ומתחתיו יש לבבות רכים של ילדים שמצליחים לראות מבעד לחזות החיצונית המרתיעה, ואפילו לגלות אומץ וגבורה ללכת נגד הכלל. 

אבל אל תחשבו שאהבתי הכל בספר הזה. למשל, לא אהבתי את כמות נקודות המבט. חלקן מיותרות בעיניי ומפזרות את הסיפור שלא לצורך. וגם לא אהבתי את הסוף. הוא מאבד משהו מהמציאותיות של הספר שמעוגנת בו כ"כ יפה מההתחלה. 

ועדיין, מדובר בזוטות. אני חושבת שכל מבוגר שרוצה לגדל נוער אכפתי, וכל מבוגר שאוהב ספרי נוער, וכל אדם שמרגיש שונה, או מכיר מישהו שונה - מומלץ לו ממש לקרוא את הספר הזה. ת'אמת, אני פשוט ממליצה על הספר הזה לכולם. 

פלא/ ר''ג פלאסיו

טריגרים - ביריונות. 

מאנגלית - שהם סמיט ואמנון כץ

הוצאה - כנרת זמורה