פנס הזיכרונות

על הספר

אומרים שכשאדם נמצא על סף מוות, הוא רואה את חייו חולפים לנגד עיניו. ובכן, במקרה של אלו שבאים לבקר בסטודיו של מר היראסאקה זו אכן חוויה אמיתית, כי תבינו, היראסאקה הוא מעין מדריך שנועד ללוות את הנשמות שעוברות מעולם החיים אל מה שמעבר והוא עושה זאת בצורה יוצאת דופן - כל אורח ואורחת בוחרים תמונה שמייצגת יום אחד עבור כל שנה שבה חיו ולאחר מכן מרכיבים סרט נע המתאר את חייהם דרך אותן תמונות. במקרים מסוימים היראסאקה אף מלווה את האורחים לאירוע כלשהו בעבר כדי לחוות אותו שוב ולצלם מחדש את החוויה. ב"פנס הזיכרונות" אנחנו מצטרפים להיראסאקה בעודו מקדם בברכה את האורחים ולומד עליהם הכל, בין אם מדובר בחלומות ותקוות, או חרטות על כל מה שלא הספיקו.

מה חשבתי במהלך הקריאה

אני מאוד אוהב ספרות יפנית, משהו בכתיבה המינימליסטית שובה אותי בכל פעם מחדש ואני תמיד נפעם מהיכולת להעביר מסרים בעלילות קצרות או בסיפור שיכול להרגיש "קטן". גם בפנס הזיכרונות זה המקרה, אבל אם הייתי צריך לסכם אותו במשפט הייתי בוחר ב: "כן, אבל..".

אני אתחיל דווקא בלציין שלמרות שהוא בהחלט יפני, הוא גם שונה מהספרות היפנית שכבר יצא לי לקרוא בעבר. היראגי די נועזת בסגנון הכתיבה שלה, זה לא בהכרח משהו שנוכח בכתיבה עצמה כמו הנושאים שעליהם היא בוחרת להרחיב. הוא עדיין מאוד שונה מספרות מערבית אבל גם לא הייתי מקטלג אותו כקלאסי, אחד המאפיינים של הז'אנר זו הבחירה להישאר בקו עמום יחסית. ולמרות שגם כאן זה קיים, הוא עדיין יותר.. בוטה ממה שמוכר לי.

הספר מחולק לשלושה סיפורים קצרים שבהם אנחנו עוקבים אחרי אישה מבוגרת, חבר ביאקוזה וילדה צעירה שמגיעים לאזור שבין החיים למוות. אני חושב שבשורה התחתונה כל אחד מהסיפורים מיוחד בדרכו שלו, למרות שאפשר לומר שהסיפור האמיתי הוא דווקא על היראסאקה עצמו. בכל אופן, התרשמתי מאוד מהיכולת להעביר את הקורא מסע במעט עמודים, יש התחלה, אמצע וסוף שכתובים נהדר.

אני לא בטוח שהייתי קורא לו מנחם. יש בו המון עומק ואפילו רגעים מחממי לב, אבל בסופו של דבר הוא יחסית מורכב וכבד. מעבר לעובדה שהמוות הוא מוטיב מרכזי בסיפור, היו כמה דברים נוספים שאחריהם הבנתי (שוב) שהוא שונה מספרים יפנים אחרים שקראתי ובעיקר הופתעתי מתכנים מסוימים.

הדמויות מאופיינות נהדר ממש. כמו שכבר הזכרתי, העלילה מצליחה לעורר לא מעט רגשות אצל הקורא למרות שמדובר בסיפורים קצרים, והעובדה שלכל דמות יש סיפור חיים ותכונות אופי תורמת מאוד לעניין. אמנם קאסט הדמויות מצומצם, אבל לכל אחת יש תפקיד חשוב בעלילה.

לסיכום

"פנס הזיכרונות" היה מאוד שונה ממה שציפיתי ממנו. הוא לא בדיוק הסגנון היפני הקלאסי שהתרגלתי אליו, אבל בכל זאת קראתי אותו מהר מאוד - בערך בשעה וחצי כבר סיימתי אותו עם המון מחשבות. מומלץ לחובבי ספרות יפנית, סיפורים קצרים וגם ספרים על אנשים ומה שמעצב אותם.

טריגרים ותכנים רגישים

מוות ורצח, התעללות במשפחה (קשה מאוד).

208 עמודים | תרגום: קטיה בנוביץ' | ספטמבר 2026

תודה שקראתם:)