פרות קדושות

רוב ספרי הזיכרונות הצבאיים נכתבים כסיפור על הצלחה, גבורה ומבצעים. "פרות קדושות" של עמר בר-לב מעניין דווקא משום שהוא עוסק בסכנה שנולדת מתוך ההצלחה.

בר-לב מתאר את תקופתו כמפקד סיירת מטכ"ל ואת המאבק לשנות תפיסות, שיטות והרגלים שהתקבעו ביחידה מצליחה במיוחד. הטענה החשובה שעולה מהספר היא שקונספציה אינה בהכרח רעיון טיפשי. להפך. לרוב היא מתחילה כשיטה שעבדה היטב, הוכיחה את עצמה ולכן הפכה בהדרגה לדבר שאסור לערער עליו.

זה ספר על מנהיגות, אבל לא במובן השחוק של כריזמה והובלת אנשים. המנהיגות שמעניינת את בר-לב היא היכולת לזהות מתי מסורת מקצועית הופכת למכשול, לערער על המוכר עוד לפני שהמציאות שוברת אותו, ולשלם את המחיר האישי והארגוני הכרוך בכך.

במובן הזה, "פרות קדושות" מנהל שיחה חשובה עם הספרים שנכתבו בעקבות 7 באוקטובר. אם "6:29" של עמוס הראל מתאר את המחיר ששילמנו על קונספציות שלא אותגרו בזמן, ו"מתיר אסורים" של יאיר מירון מתאר מערכת שנאלצת לבנות את עצמה מחדש אחרי הקריסה, בר-לב מנסה ללכוד את הרגע המוקדם יותר - הרגע שבו עדיין אפשר לזהות את הפרה הקדושה ולשחוט אותה לפני שתוביל לאסון.

חולשתו של הספר היא גם תוצאה של נקודת המבט שלו. במבט לאחור, החלטות ותהליכים עשויים להיראות ברורים ומכוונים יותר מכפי שהיו בזמן אמת. הייתי שמח לשמוע יותר גם את קולותיהם של מי שהתנגדו לשינויים ואת המחירים שהמהלכים גבו מהארגון (ואני במקרה יודע שהיו כאלה).