צמתים וצמרות

בספר זה כונסו מבחר מסות ומחקרים שכתבתי על שירת אורי צבי גרינברג בשנות עבודתי כחוקר ומבקר ספרותי, ובעיקר בעשורים שבהם עסקתי בעריכת מהדורת כתבי המשורר, שעד כה יצאו בה כ"ב כרכים ועדיין לא נשלמה.

שירת גרינברג משולה ל"אוקיינוס לא שקט" או גם ליער עד. על אף אחידותה העקרונית ידעה בשישים שנות התפתחותה תהפוכות ומשברים רוחניים ופואטיים. לא חסרו בנופיה הענקיים פינות סתר, שבילים ותפניות פתאומיות. נדרשת לה אפוא חקירה בלתי פוסקת. מה גם שבשל ריחוקה הלשוני וההגותי מן הקורא בן ימינו מתבקשים לה פרשנות ותיקון טעויות.

המסות והמחקרים המכונסים כאן אין בהם כדי לענות על כל הצרכים והדרישות שמעמידה שירת אצ"ג לפני החוקר. עם זאת אין בהם משום אוסף מקרי של דברים שנכתבו במשך השנים, וניכרת בהם המשכיות שיש לתלותה הן בהתפתחותה ההיסטורית של השירה הנחקרת הן ברציפות חשיבתו של החוקר.

המחקרים מציעים דיונים מפורטים מאוד ברבים מן הטקסטים המורכבים וה"קשים" לעיתים של המשורר; אבל המגמה הכללית המנחה אותם היא מגמה של מסע מתמשך עם הקורא ברשת שביליו של יער השירה; חנייה של התבוננות ב"צמתים" הבולטים – המודרניזם העברי המוקדם של אצ"ג, חידת "אנקריאון על קוטב העיצבון", היווצרותה של שירת אצ"ג הפוליטית

"אנוכי ארנין את המלה הבלתי-פיוטית: פוליטיקה"

המחקרים מבקשים למפות את ה"צמתים", ועם זאת גם להעפיל ל"צמרות" האילנות הגבוהים והמפוארים ביותר, אלה נכסי צאן הברזל של שירת אצ"ג. בתוך כך נחשפים גם כמה מן הקשרים הנמתחים לאורך דרכו של המשורר, ומתגלים לעין מדי פעם, כגון מערכת היחסים המשפחתית-האמביוולנטית עם שירת ביאליק; המאבק שאין לו סוף על הזהות של הנביא בעולם המודרני; המוות כוודאות קיומית אולטימטיבית, שהמשורר נתקל בה שוב ושוב, ומגדיר על פיה מחדש את מהות החיים; וכמובן, השליחות הלאומית שאינה מרפה, שהמשורר מדמה אותה לאש תמיד ואת עצמו למי ש

"אוכל אש, שותה אש, שר אש ואינו נופש/ ובגורל האש – גם השר והשיר עד סוף אש."