קול דמי אחיך - 8 עצות איך למנוע את המלחמה הבאה

כאשר מגיע אדם ראוי ונחשב, ומציע פתרון לאחת הבעיות הכי קריטיות שלנו כעם וכבני אדם, מומלץ וכדאי להקשיב לו.

כשראיתי את הספר חשבתי שזה מעט יומרני לחשוב שניתן לתת את המתכון המדויק למנוע את הקרע בעם ולהציל אותנו ממלחמת אחים, אבל ממש סקרן אותי לדעת האם זה אפשרי. וגם אם לא אמנע איזו מלחמת אחים, אולי אמצא למצער את הדרך הנכונה למניעת מחלוקות משפחתיות.

"קול דמי אחיך" מחולק לשלשה חלקים:

1. בתחילה הרב עופרן סוקר את סכסוכי האחים שהופיעו בתנ"ך, כאשר הוא בוחן כל סכסוך דרך מושג מסוים מתחום הפסיכולוגיה.

זו בהחלט דרך מעניינת ושילוב מעורר סקרנות.

לא אחת, הרב אילעאי גם מציע פרשנות מפתיעה לטקסטים מוכרים ו"חרושים". כמו למשל, בהצעה היפהפיה שלו באשר לזהות ה"איש" עמו נאבק יעקב במעבר יבוק.

אודה, שלא ממש יצאתי פסיכולוג מומחה מקריאת הספר.

יתכן שהמחבר השוחה בנבכי הפסיכולוגיה, קיצר לכתוב על דברים שהיו פשוטים בעיניו. יתכן שהאשמה היא דווקא בטרדות החיים שעשקו את יכולות הלימוד שלי. ואולי פשוט זה סך הכל תבלין שציפיתי ממנו ליותר מדי.

2. בחלק השני אנחנו נחשפים לסקירה מרתקת של כל מלחמות האחים בעם כפי שהופיעו בתנ"ך, עם מסגור היריבים, הרקע והתוצאה.

בין השורות, המחבר מעלה נקודות מעוררות מחשבה שעל בסיסן הוא בונה בחלק השלישי את 8 העצות שלו למניעת מלחמות וסכסוכי אחים.

3. הגענו אל החלק הקצר ביותר, אבל גם המסקרן ביותר. כאן טמון הגביע הקדוש.

ספוילר: אני לא באמת חושב שמהיום נחיה בעולם אוטופי נטול סכסוכים משפחתיים ופנים לאומיים. אל דאגה, עוד נמשיך לריב, המון וגם ממש חזק.

זה אמנם החלק הקצר בספר, אבל בסקירה הוא הולך להיות ממש ארוך, אז אפשר לדלג עכשיו בקלילות אל הסיכום שבסוף.

העצה הראשונה היא, כמה פשוט, שוויון.

לדאוג לשוויון בין האחים ובין חלקי העם.

נשמע הגיוני לחלוטין, אבל לא תמיד זה עומד במבחן המציאות. יש דברים שמעבר לשליטתנו, ויש משאבים שמעצם טבעם הם מוגבלים. למשל, אחד הדברים המרכזיים שסביבם נסוב הספר: מלוכה. בדרך כלל אי אפשר לחלק את כס המלוכה לכל הילדים בשווה.

העצה השנייה מבוססת על ההשוואה של היציבות השלטונית בממלכת יהודה לעומת רצף ההפיכות והרציחות שאפיינו את ממלכת ישראל. ומסקנת הכותב היא שהיציבות בממלכת יהודה נבעה מההבטחה האלוהית שהשלטון יישאר לעד בבית דוד, ולכן צריך להקים מנגנון שלטוני חזק.

אני מודה שלא ממש הבנתי איך המנגנון הזה נותן מענה בתוך המשפחה. נשאר כאן עדיין הגורם של קנאת האחים, שהייתה גורם ממריץ לכל דור לרצוח את כל שאר בני המשפחה (כפי שקרה פה ושם).

העצה הרביעית היא לא לערב גורמים חיצוניים, והיא מתבססת על המקרים בהם צד אחד בעם בחר לקרוא לאויב חיצוני לעזור לו להשמיד את החלק השני בעם.

מעשה כזה אכן מוביל בהכרח לתוצאות לא נעימות בעליל.

אבל מכאן ועד להגיע למסקנה מרחיקת הלכת - שבכל מקרה שבו יערבו גורם חיצוני, זה יוביל לאסון לאומי - הדרך מאוד מאוד רחוקה.

וכי יעלה על הדעת שאם אח רואה את אחד האחים אונס או רוצח, שעליו להימנע מלהזעיק עזרה חיצונית שתרסן אותו, מחשש למלחמת אחים?!

בטח לפי מה שהמחבר עצמו מקצין וכותב שלפעמים ראוי לפתוח ממש במלחמת אחים, במקרה שהצד השני חוטא, כמו יהוא שהרג את כל משפחת אחאב.

העצה החמישית של הרב עופרן בה הוא קורא ליצירת ערים משותפות - יפה מאוד בעיניי. אמנם יש בה פוטנציאל לחיכוך שיוביל לסכסוכים (אני מניח שהרב יגיב לזה עם העצה השישית של הפרדה בין המגזרים, וכפי שהרחיב שם. לטעמי, עדיין ייווצרו לא מעט סכסוכים), אבל עדיין נראה לי שהקמת הגטאות, ההסתגרות והריחוק, גורמים דמוניזציה של הצד השני והרחקה נפשית שמפרידה ומבדילה עד כדי קרע בלתי ניתן לאיחוי.

זו הצעה נפלאה. לצערי, במבחן המציאות זה לא ממש יעבור, וחבל.

העצה השביעית מדברת על הדת והאמונה כמנגנון משמר אחווה.

מה המקור לכך שהדת והאמונה חשובות בשימור האחווה, האם זה מסתמך על מחקר פסיכולוגי מעמיק? או שמא על תיעוד היסטורי נרחב?

לא.

המקור לכך הוא לא אחר מאשר ספר דת.

נכון שהמסקנה בספר היא שצריך חוקה בהיעדר אמונה ודת, אבל הביסוס הרעיוני - עדיין חלש בעיניי.

לסיכום:

מדובר בספר שסוקר בצורה מרתקת ומעמיקה את סכסוכי ומלחמות האחים בתנ"ך, לחלקם אנחנו נחשפים בפרספקטיבה של תורת הנפש, יש שם קריאה חדשה ופרשנויות מפתיעות,

ומעבר לכל זה, הרב אילעאי מציף נקודות מעוררות מחשבה.

האם יש כאן פתרונות קסם? לא בהכרח. האם חייבים להסכים עם כל המסקנות? ממש לא. אבל הספר בהחלט מציע מסע מעניין בתוך הטקסטים המקראיים ומעלה שאלות חשובות על האופן שבו אנחנו מתמודדים עם פילוג.