קוראים לזה חיים

אחרי שקראתי את ספרה הראשון והמופתי סימנים כחולים של אמילי מואטי, לא יכולתי שלא לקרוא את ספרה השני קוראים לזה חיים כי אמילי כותבת רגש מופלא שנוגע בתוך נימי הנשמה. 

שוב הכריכה המסתורית והמעולה שלו עשתה את שלה ביופי , בפשטות ובמסתוריות שלה המרמזת לבאות לאחר הקריאה ...

" בספרה של אמילי מואטי יום ההולדת של הגיבורה בסיפור אינו נגמר בעוגה . אלא הוא מתחיל בהתפרקות ומסתיים בגילוי עצמי שמטלטל את נשמתה ...."

בכתיבה יפה ורגישה , נוגעת ויחד עם זאת לא מרוככת , ומאפשרת הצצה ישירה ועמוקה לתודעת הגיבורה מואטי מספרת את סיפורה של רונה , רווקה , על סף גיל ארבעים . 

רונה מחליטה שאת יום הולדתה ה40 היא תחגוג שונה ומיוחד ומתכננת את היום לפרטי פרטים . היא מזמינה מקום לחדר הטיפולים במלון הרצליה למסאז' מפנק , ובזמן שתמתין במרפסת לעיסוי שהזמינה, יגישו לה קוקטייל ורוד מבעבע , ואחרי הטיפול תאכל ארוחת בוקר. 

ולסיום גם תטבול בבריכה הקרירה ותנמנם על אחת ממיטות השיזוף שיהיו רכות ומזמינות.

בבוקר יום ההולדת היא מתעוררת מוקדם ונרגשת וכמו ילדה שמתלהבת ומתרגשת מיום הולדתה , היא מתארגנת ונוסעת להרצליה שם קבעה לעצמה להתחיל את החגיגות יום ההולדת במסאג' מפנק .

כשקוראים לה להיכנס לחדר הטיפולים משהו אצלה קורה . שם גם הכל מתחיל ....

 אירוע מטלטל מכמיר כואב ושובר לב שהיה בחייה מילדותה עולה ומציף אצלה זיכרונות שמשתלטים אותם מיטיבה לתאר מואטי בעומק רגשי ובכישרון רב דרך התמודדותה בטראומה. 

בדידות משתנה למרחב של תחושת אובדן . והסוד של רונה הילדה שומרת נפרש לו דרך סיפור חיים הרוחש לו כביצה פראית שמכשף שולט בה תרתי משמע ....

ספר חשוב ונוגע , עמוק וישיר קשה ומרתק כאחד , שלמרות שהיה לי לא קל לקרוא , הוא נכנס עמוק עמוק לנימי נשמתי וחדר לליבי .ממליצה בחום !

כדאי לשים לב לטריגרים ותוכן רגיש. הספר הזה, למרות אורכו הקצר (204 עמ'), הוא לא ספר קל. שמתי פירוט של הטריגרים והתוכן הרגיש תוך כדי הסקירה וגם בסופו.

על מה הספר: ביום הולדתה ה39, רונה מחליטה לפנק את עצמה בחופשה. ולא סתם חופשה – מלון יוקרתי בהרצליה. היא מזמינה טיפול מסאג' שמשתבש כאשר רונה מרגישה שהמטפל שלה מנסה לבצע בה מעשה אונס. מכאן הספר חוזר אחורה לזכרונותיה של רונה לכל מיני תחנות בחייה – ומסתיים באירוע טראומטי שממנו היא יוצאת לדרך חדשה. סוג של.

מה אני חשבתי: אני בדרך כלל לא קורא תקצירים יותר מדי. מרפרף בקלות עליהם בלי להתעמק בהם יותר מדי. ככה היה גם עם הספר הזה. רציתי ספר קצר וזה מה שקיבלתי. הספר נפתח באירוע טראומטי ונגמר באירוע טראומטי. אין פה הרבה הפתעות. יש לי כמה וכמה בעיות בסיסיות עם הספר הזה. הדמות הראשית, רונה, היא דמות מלאה בעיות נפשיות וזה ברור מאליהן מהקריאה שלי. קשה לי לומר שהתחברתי אליה, כי היה לי קשה להבין כמה דברים שהיא עשתה.

הבחירה של רונה לאורך הספר, בכל הנוגע לגברים, הייתה מאוד מוזרה. אותו האירוע במלון מעורר אצלה הפרעה PSDT שלתחושתי לא מקבל טיפול מספיק יסודי בספר הקצר הזה. כל הגברים כאן לא ידידותיים, ומטרתם היא אחת ויחידה – להדגיש את הבחירות הלא טובות של רונה.

האמת היא שקיוויתי שהספר ייתן קצת יותר בשר לנושאים הקשים שבו הספר הזה מתעסק, אבל הסופרת לוקחת אותנו המון לזכרונות עבר של רונה – ורוב הספר מסופר דרך הזיכרונות שלה. מה היא עשתה כשהייתה בת שבע, איך היא גילתה את המיניות, מה זה שבע דקות בגן עדן, וכאלה דברים. היו דברים שהפתיעו אותי בדרך כי לקראת הסוף הוזכר כדרך אגב שרונה ובתיה (אחותה) באות ממשפחה מסורתית. זה כמובן שלח אותי לטיול קצר בויקיפדיה כדי ללמוד קצת על המסורתיים, ומלבד זאת, הספר בעיקר מספר על התמימות שלה ועל כל מה שקשור למין.

אני יכול להבין איך רונה מחפשת את האהבה שבעצמה, אבל ההתחלה והסוף הוא בדיוק אותו הדבר, ולא הרגשתי שהיה פה איזשהו קתזריס. התקציר של הספר הוא די ספוילר לספר עצמו כי לפי התקציר מדובר בלוויה של אביה של ג'ולי, אבל זה דבר שקורה בפרק הלפני האחרון – מה שדי בעייתי בעיניי להציג כזה דבר בתקציר.

אני רוצה לשבח את כריכת הספר - ברבור שחור עם ילדה קטנה. לאורך כל הספר יש המון אזכורי ברבור שחור בהקשר לעלילה וכשקוראים את הספר, ברור מדוע הסופרת בחרה להשתמש בברבור השחור לכריכה. כל הכבוד.

טריגרים ותוכן רגיש:

תיאורים מיניים, הקאות, היריון לא מתוכנן, גרידה, מוות (שמלכתחילה מספויילר בתקציר.) וזהו.