קפיצת הדרך של שמחה שטראסה

שמחה שטראסה יודע שהוא לא כמו כולם. הוא אוהב לשבת על השרפרף בפתח מחסן הרהיטים ולהסתכל על השמיים. אומרים שלאנשים כמוהו הכי טוב בקיבוץ, ובאמת אפשר לומר ששמחה הוא איש שמח, להוציא אולי את התחושה שמלווה אותו מילדות – שיש משהו שכולם יודעים עליו והוא לא.

שמחה נושא את שם משפחתה של אימו, שטראסה, שניתן לה כי נמצאה ברחוב כשהייתה ילדה בשואה. כשהיא מתה, הביבליותרפיסטית המליצה לו שיכתוב כל יום במחברת כדי להתרגל, אבל זה כנראה לא עוזר, כי אתמול הוא שוב הלך לבית של אמא, והבהיל את הילד של מי שגרים שם עכשיו במקומה. אביגיל באה לקחת אותו ואמרה שככה אי אפשר להמשיך.

אפילו אביגיל, שתמיד עוזרת לו, חושבת שהגיע הזמן שיעבור לבית הסיעודי של הקיבוץ. אלא שלשמחה יש תוכניות אחרות, והוא עומד לצאת לדרך ממש בקרוב.

קפיצת הדרך של שמחה שטראסה הוא סיפור עדין וחכם, שזור בדייקנות מופלאה, על איש עדין מדי למציאות המחוספסת והגסה לעיתים, שמצפה לנס ומוכן ללכת עד קצה העולם כדי לגלות את האמת.