קרמה

הילה היא בחורה דתייה, עדינה ודעתנית מיישוב בשומרון. יאיר לעומתה גרוש חילוני, תל־אביבי, מקועקע וחסר מעצורים. הם יוצאים למסע מותח ורווי קשיים ויש להם דדליין. במהלך מסעם המשותף הם נאלצים להתעלות מעל עצמם לטובת ליעד, ילד חסר אונים שנמצא במצוקה. מטרה נעלה זו מחייבת אותם להתמודד עם הוויכוחים הפנימיים שלהם. הם נאבקים בזלזול ובבורות שמפרידים ביניהם, וגם בפחדים ובכאב שבליבם.

האם האהבה והשלום יוכלו לשכון במקום בו נמצא בור שנפער מתוך קרע חברתי ישראלי עמוק? האם הם יצליחו להתעלות על המפריד ולהשכין שלום?

"כשמכינים קפה, המים עוברים דרך פולי הקפה ואוספים מהם את השְמָנים ואז נוצרת שכבת הקצף – לשכבה הזו קוראים קְרֵמָה."

"אז איזה חלק אני בכל הסיפור? אל תגיד לי שהשְמָנים." אני מחייכת אליו והוא מחזיר לי צחקוק. "נראה לי ששנינו הכול. שנינו המים ששטפו זה מזה את המיותר ואספו את השְמָנים הטובים שמאפשרים להתחיל בהכנת הקפה. יחד נרקמת יצירה חדשה בפני עצמה."

"זה מקסים. ותרשה לי להוסיף שהקצף הזה שנוצר הוא יפה ושברירי ונצטרך לשמור עליו טוב טוב"

בעין טובה, בהומור ובלב מלא רגש, הסופרת הדר סופר לוקחת אותנו בין שבילי סיפור אהבה מפעים של שני אנשים שעולמותיהם מנוגדים אלה לאלה, ומצליחה לשזור את חוכמת החיים וראיית זה את ליבו וצרכיו של זה.