ראשית הבודהיזם

במאה השישית לפני הספירה, באזור שבין צפון הודו ובין נפאל, פועל אדם שהנו, ללא ספק, הדמות המרכזית בהיסטוריה התרבותית של אסיה, ואולי אחת מהמרכזיות בהיסטוריה התרבותית של האדם. בהיותו בן 35, לאחר כמה שנים של סיגופים חריפים ללא תועלת, הגיע אותו אדם להארה והפך לבודהא. תכניה של הארה זו הם מרכזיים בחשיבותם לבודהיזם שאותו ייסד.

תכנים אלה עוסקים בכמה מהבעיות היסודיות המשותפות לבני–האדם באשר הם, ובאמצעות ההארה מוצעת דרך ברורה לפתרונן: הבודהיזם דורש מהאדם לראות את המציאות נכוחה, והכלי היחיד שיכול להביא לראייה חדשה וממוקדת כזו הוא התבונה, כלומר, מחשבתו החופשית של האדם.

ההנחה העומדת ביסודו של ספר זה היא שללא הבנה נאותה של התורה הפילוסופית של הבודהא לא נוכל להבין אל–נכון אותה תופעה תרבותית רחבת היקף ואדירת השפעה שמקובל לכנותה "בודהיזם". מטעם זה מוצגת בספר זה ראשיתו של הבוהיזם כממוקדת בתורתו הפילוסופית של הבודהא.

הספר עוסק אך ורק בשלבים הראשונים של צמיחת הבודהיזם בהודו, במחצית השנייה של האלף הראשון לפנה"ס. סקירת התפתחויותיו של הבודהיזם בהודו ודיון באסכולות הפילוסופיות המרכזיות שפותחו במסגרתו יהוו את נושאו של ספר המשך לספר הנוכחי, "התפתחות הבודהיזם בהודו", שיצא לאור בקרוב.