רגליי נושאות אותי אל בית

בספר הביכורים שלה, שרה שאול יוצאת למסע אינטימי אל ליבה של אישה אחת – קטנה, עיקשת, אמיצה, נבונה ובעלת נפש הממשיכה תמידית לחפש בית: בחוץ, בפנים ובמרווח שביניהם. זהו מסע של חזרה אל העצמי, המביט בפיכחון וברגישות ברגעים הפחות זוהרים של החיים: הנפילות, הסדקים, המכאובים והתהומות הגדולות, לצד אלה הקטנות והיומיומיות.

השירים מציגים כנות המסרבת להתייפות, ומבקשים לגעת במקומות שכל אחד מכיר: הבהלה, הכאב, ההשתנות והתקווה האחרונה שלא מרפה. לצד המבט הפנימי, הספר שואב כוח והשראה ממקורות יהודיים, ההופכים לשכבת עומק נוספת של זהות וביטחון.

ובסופו של דבר, זהו ספר על הליכה, על תנועה – לעיתים מהוססת, לעיתים נחושה – אל בית הנמצא אולי רחוק, אבל מתברר שוב ושוב כמקום פנימי קרוב.