רסיסים

"

בלילה שבו אתה ואני נפגשנו, יקוב, שמעתי אותך אומר לאשתי שיש רגע שבו האהבה גורמת לנו להאמין במוות בפעם הראשונה. ברגע הזה אתה מזהה את מי שאת אובדנו, ולו אך במחשבה, תישא עמך לנצח כמו ילד ישֵן. כל יגון, יגונו של כל אדם, אמרת, משקלו כמשקל ילד ישֵן."

בשנת 1940 מגיח ילד מתוך הבוץ בעיירה פולנית מוכת מלחמה. שמו של הילד - יקוב בֶּר. הוא רק בן שבע. יקוב ניצל על ידי ארכיאולוג יווני שמבריח אותו לאחד מאיי יוון. שם, בביתו המבודד והמוגן, הם עוברים את תקופת הכיבוש, שקועים בעולם של שירה, אמנות ולימודים.

זהו סיפור על זיכרון ושכחה; על הדרך לאהוב את הנוכחים בחיינו בזמן שלבנו נותר עם המתים; על ההבדל שבין מה שמספרות לנו עובדות היסטוריות לבין הזיכרון שלנו. ויתרה מכך, על כוחה של השפה לגאול את נשמתנו ולהניח לנו למצוא את הגורל שלנו.

אן מייקלס עוקבת אחר יקוב בין שתי יבשות ומאפשרת לנו להיות עדים לשינוי שחל בו מקורבן לאמן המחלץ משמעות מתוך התהומות. היא משרטטת קשר שמערער את הביטחון בעולם שמאמץ כה רב הושקע בבנייתו, ומפליאה לרקום את האמונה בכוחה של האהבה לבנות עולם חדש לאחר חורבן.