רסיסי לילה

ערב צאתם הוא ניסה לפייס אותה. אבל היא לא התרצתה. "אולי נמאס לי תמיד להיות אחרונה, להמתין," המילים נורו ממנה בכאב, "אתה מדבר רק על שוויון של גברים. מה מקומן של הנשים בקבוצה הזו שלך? ואיך יחיו משפחות עם ילדים בעולם הדמיוני שהקמת?" "זה רק הצעד הראשון, חיותה. את צריכה לחכות, הצעד השני יכלול גם אתכן. גם אותך," אמר יוסף, והושיט ידו ללטפה.

"אתה לעולם לא היית מחכה להיות בצעד השני," התריסה חיותה, "וגם אני לא. אינני שונה ממך, יוסף. אינני פחותה ממך רק משום שאני אישה." יוסף הניף את ידיו בייאוש, ויצא מהחדר. הפעם לא הלכה אחריו.

חיותה מגיעה לארץ ישראל בראשית המאה העשרים יחד עם אהובה יוסף, בתקווה לבנות ולהיבנות בה. יערה היא מרצה צעירה להיסטוריה שמנסה למצוא את דרכה באקדמיה. מאה שנים מפרידות בין שתי הנשים, אבל כשיומנה של חיותה בוסל מתגלגל לידיה של יערה, היא מוצאת בו לא רק נושא נהדר למחקר, אלא גם מקור להשראה – היא שואבת כוחות מהחלוצה הצעירה שמשתתפת במאבק על מעמדן של נשים בראשית הציונות; המפגש של חיותה עם תימני כנרת פותח לה נתיב לחיפוש אביה שלה; ובעוד אמה הולכת ודועכת, יערה נסמכת יותר ויותר על דמותה של חיותה כפי שהיא עולה מיומניה: אמיצה, רגישה ונחושה. בדיוק כמוה.

ברסיסי לילה, הרומן השני של מחברת רב־המכר הביתה הלוך חזור, רוקמת אילה דקל מהלך ספרותי יוצא דופן שבו היא שוזרת בין דמותה ההיסטורית, האמיתית, של חיותה בוסל, לבין דמות דמיונית של אישה צעירה בת זמננו. שילובן של שתי הדמויות, האמיתית והבדויה, יוצר מסכת של קשרים ותובנות על האישי והכללי, ברומן מרגש וייחודי.