רשומות האכסנאית 1 - אכסניה בלב היקום

על מה הספר?

דינה היא בעלת אכסניה קטנה ודי נטושה בשכונה קטנה בטקסס. כשיש גל תקיפות של כלבים ברחבי השכונה, היא יודעת שהיא לא אמורה להתערב: אכסנאים אמורים להישאר נייטרלים ככל האפשר, אלא אם יש איום ישיר על האכסניה. אבל לדינה קשה להישאר אדישה, והיא מוצאת את עצמה בקרב מוחות וכוחות מול אויב אכזר, כשלצידה איש זאב מגונן מדי ואביר ערפד. וכל זה – כשהיא חייבת להסתיר את כל מה שקורה מתושבי השכונה, שהם בני אנוש רגילים לגמרי ואין להם מושג שהאכסניה קסומה. אם היא תיכשל – הדירוג של האכסניה עלול לרדת, והיא תאבד את הפרנסה שלה, וגם את הסיכוי היחיד שלה למצוא את הוריה.

מה חשבתי עליו?

איזה ספר כיפי!!!! הוא מלא במתח ואקשן, פנטזיה, דמויות מעולות, ציניות והומור, וקצת רומנטיקה שלא משתלטת על הסיפור. שילוב של כל הדברים שאני אוהבת. בגדול – הוא היה תבשיל נהדר של כל המרכיבים הנכונים במינונים הנכונים, כמו שסדרת מכשפה עצלנית כיפית, נהדרת ומצחיקה.

״אתה אמור להישאר רגוע תחת מתקפה, ככה אתה בנוי, ולא איבדת שליטה לרגע. גם כשזרקתי אותך על העץ. מה שהיה, אגב, בטעות. בחיים לא הייתי עושה את זה לעצים שלי בכוונה.״

זו לא הסדרה הראשונה של אילונה אנדרוז (שם העט של בני הזוג אילונה ואנדרו גורדון) שמתורגמת לעברית בשיתוף פעולה של הוצאת אהבות וספרים בעלמא. קדמו להם סדרת המורשת הנסתרת, והשוליים. גם בספר הזה, כמו בסדרות הקודמות, יש גיבורה נשית צעירה וחזקה שנלחמת בגבורה, ומושא אהבה (אחד לפחות) שעוזר לה להילחם בנבלים, מפלצות ומי שצריך. עם זאת, בספר הזה אין אפילו סצנת מיטה אחת (סליחה ממי שזה מאכזב אותם – מבחינתי זה בעיקר בונוס). יש הרבה יותר דגש על כל המסביב – מפיתוח העולם ועד האקשן.

עכשיו לשאלה הקשה: האם הספר הוא פנטזיה או מדע בדיוני? מצד אחד הספר מתרחש בעולם דומה לשלנו אבל היצורים שבו (כמו אנשי זאב וערפדים) מגיעים מכוכבים אחרים, ולא סתם יצורים מיתולוגים מכדור הארץ. יש בספר גם הרבה טכנולוגיה מתקדמת. מצד שני, יש בספר גם הרבה דברים שאין להם ממש הסבר מדעי, כמו הקסם של האכסניה. הספר בפועל משלב בין שניהם:

״שמעת פעם על חוק החיזוי השלישי אל ארתור סי קלארק? הוא טוען שכאשר הטכנולוגיה מתקדמת מספיק, אי אפשר להבחין בינה לבין קסם. [….] המטאטא קסום. האכסניה קסומה. אני קסומה. אני מרגישה את הקסם, אני יכולה לשלוט בו, אבל אני לא יכולה להסביר אותו.״

יש בספר מין טוויסט מעניין על ערפדים ומיתוסים שונים שקשורים בהם, וזה ממש יצירתי ומגניב. אבל מלבד דינה, איש הזאב והערפד – יש בספר דמויות נוספות כמו קלדניה – שהיא דמות פשוט גאונית שבלעדיה הספר לא היה אותו דבר.

״מה עשית?״ שאל שון.

״בישלתי אותו, יקירי. זו הדרך הטובה ביותר להפריד את החתיכות הקשות מהבשר. ובמקרה שלכם יש יתרון כי הוא כבר מת, אז לא יהיו שום צרחות מעצבנות שיקפיצו את כל השכונה.״

יש בספר גם רמז דקיק לדמויות מסדרת השוליים – אבל קל מאד לפספס. בספר השני – שאכתוב עליו סקירה בקרוב – זה כבר מפורש וברור. עם זאת, אפשר לקרוא את הספרים גם אם לא קראתם את סדרת השוליים.

לספר יש המשכים (הספר השני תורגם ויצא במקביל אליו) אבל עומד בפני עצמו ולא מסתיים בקליף האנגר מתסכל.

טריגרים ותכנים רגישים

מבחינת אלימות – יש קרבות ופציעות ויש גם תיאורים גרפיים אבל בעיקר של פציעה והרג של מפלצות. בתחילת הספר בפרק הראשון יש גם התייחסות לכלבים שנהרגו בצורה אכזרית.

מבחינת מיניות אין כמעט כלום מעבר לקצת מחשבות כמו ״כמה הוא שרירי בלי חולצה״ ונשיקה.

----

הוצאת ספרים בעלמא ואהבות | 240 עמ׳ | תרגום: דורית תמיר | אוגוסט 2025

אוקיי, אז אחרי כל ההייפ על הספרים בקבוצת הפייסבוק של "המלצות אמיתיות על ספרים", מודה שהסתקרנתי מאווווווד וחיכיתי כבר לקרוא גם. הרבה פעמים שיש התלהבות רבתי על ספרים, אני חוששת להתאכזב. ספויילר - לא התאכזבתי. (כמעט).

על מה הספרים?

מסתבר שלא ידענו את זה, אבל כדור הארץ הוא תחנת מעבר בין עולמות וכוכבים (כן, יש בספר שילוב של פנטזיה + מד"ב), ופרוסות כאן כמה אכסניות קסומות, שכל מטרתן לשמור על בטיחות השוהים בהן, ובעיקר - שאנחנו לא נגלה שהן קיימות… מדובר בבתים קסומים ומסקרנים, והקשר הקסום של האכסנאית עם האכסניה מסקרן גם הוא. הדמות הראשית של האכסנאית חביבה למדי, ועם התקדמות העלילה אנחנו נחשפים יותר לחיים שלה ולמה שדורש התפקיד הדיי מאתגר, יש לומר.

אחרי סיפור המסגרת של העולם וכו', יש לכל ספר גם עלילה כלשהי:

בספר הראשון יש עלילה כלשהי שלתחושתי סה"כ כן עומדת בפני עצמה, גם אם קצרה למדי! קצרה מדי!

הספר השני כבר מורכב יותר לתחושתי, ומתמקד בניסיונות להשכין איזו פסגת שלום בין כמה צדדים לוחמים + אפיזודה שיותר הזכיר לי פתרון של תעלומת פשע.

מה חשבתי?

הספר הראשון וחצי השני נקרא בקלילות ובמהירות, אבל משם מודה שהתחיל טיפה לקרטע לי.

משהו בספר השני כבר היה עם ריבוי פרטים, סוגי עמים / תושבי כוכבים / תרבויות / איך שלא תרצו לקרוא לזה, ולתחושתי - היו שם הרבה פרטים שבעיניי נשארו ברמת ה"שיום", אבל היה לי חסר את ההרחבה: מה תפיסות העולם שלהם? מה הערכים? יותר להבין על העולמות שלהם והתרבות וכו'. כן הייתה גם הרחבה וכו', אבל בעיניי היא הגיעה ברמת ה"טקסט מידעי" לפעמים, ולא תוך כדי הבנת העלילה.

כן אציין שלתחושתי היה גם בספר הראשון איזה קטע לא ברור, שנפתר עלילתית רק כ-30 (או 50? לא זוכרת כבר ואין לי כח לבדוק) עמודים אח"כ. וזה גם היה מוזר ברצף. אבל בסה"כ הספר הראשון היה יותר זורם עלילתית.

הבונוס: הופעת אורח של 3 דמויות מסדרת ה"שוליים". כמו שכבר ידעתי מראש מסקירות פה, וחיכיתי לזה. בספר הראשון הופעת האורח הרגישה מאולצת משהו… ובספר השני היה יותר משמעותי, אבל גם מודה שקצת הרגיש לי שהכניסו אותם ב"כוח" לעלילה הזו, וזה לא משהו שהרגיש ברצף טבעי ומתבקש.

הבונוס הנוסף - שאומרים שיש ספרים נוספים בדרך (:

****

לסיכום: סה"כ ספרים כיפיים וקלילים, דמויות סה"כ כן חמודות מאוד עם קווי אופי ועיצוב לרוב, בגדול ממליצה+, אבל כן גם עם הסתייגות כלשהי.

ספרים בעלמא (בשת״פ עם הוצאת אהבות) ממשיכים (או בעצם: ממשיכות) עם ספריהם של הזוג אילונה־אנדרוז, ומגיעים לעולמה של דינה, האכנסאית. והו, כמה שזה מהנה.

כשהייתי קטן אהבתי לצייר, ודמיינתי לי את תיבת הצבעים האולטימטיבית. כזו שנפתחת ומחזיקה בתוכה שורות של טושים, שפופרות של צבעי אקריליק, מכחולים מכל הסוגים, צבעי מים בתאים נוספים, צבעי שמן במגרות נסתרות, מקלות פנדה, תא של גליונות נייר ובדים, יכולת להפוך למעמד וכן הלאה. היה מספק מאוד לדמיין איך תיבה קטנה נפתחת להחזיק את האוצר הפנטסטי הזה. מי לא רוצה לעוות לטובתו את חוקי המרחב ולאפשר עושר חסר גבולות?

מסתבר שגם לזוג אנדרוז היה רעיון דומה, רק עם בית שלם. הכירו את האכסנאים. כל כוכב לכת צריך כמה כאלה. אחרי הכל, כשמגיעים אורחים מהחלל החיצון כדאי שיהיה היכן לשכן אותם (בפרט כשמדובר בכדור הארץ, שתושביו לא מודעים לכל מה שרוחש בחלל). ולכך נדרשת דיסקרטיות, יצירתיות, חוש הומור (תמיד חשוב), ובית שהמרחב הפנימי שלו גדול וגמיש בהרבה ממה שנראה כלפי חוץ. מוטב כזה שיודע לעכל חומרים לטובת שינויים עתידיים, ושנענה לרצונותיה של האכסנאית, ושיודע לפתוח שערים למקומות אחרים ביקום. בית שהוא פסגת הפנטסיה של רעיון ״ביתי הוא מבצרי״. מרחב מספיק עוצמתי (ומשכנע) שמאפשר לאכלס את הספר בדמויות בעלות כוח על, ובמקביל לאפשר לאכנסאית פשוטה (חמושה במטאטא ובכלבה קטנה) להתמודד איתם.

אנדרוז ממשיכים לכתוב נפלא (בהחלט מוזמנים לקרוא את הספרים הקודמים, בפרט את סדרת השוליים). דמיון מתפרע, עולמות מבוססים, הרחבה של אחד מהיקומים הקודמים שלהם (כולל דמויות אהובות), קצת רומנטיקה והרבה הרבה הומור. התרגום (של דורית תמיר) מעולה. שמות הספרים עברו אמנם עיבוד יצירתי מסוים (באנגלית הם כוללים כפלי משמעויות של פעולות טאטוא שפחות עוברות בעברית), אבל זה בעיקר מוכיח שספרים טובים יכולים לקבל כל שם שהוא.

(הסקירה מתייחסת גם לספר השני בסדרה, 'פסגת שלום על מצע מנגו')