שאלת הקואלות

במרכז שלוש הנובלות שבספר שאלת הקואלות עומדת שאלה בנוגע לטיבם של יחסים בין-אישיים בעולם שהולך ומשתנה ומתהפך סביבנו, עולם של אפשרויות חדשות ושל אתגרים חדשים.

בנובלה הראשונה, "שאלת הקואלות", שנתנה לספר את שמו, זוג צעיר, שמוצא את עצמו במציאות דיסטופית שבה תשתיות כמו חשמל פסקו מלעבוד, בורא לעצמו פנטזיה מתוקה על אי בודד, שיעוצב לפי רצונו. הצורך של בני הזוג להחליט ביחד על כל פרט ופרט באותו אי דמיוני, מקרב אותם ומרחיק אותם זה מזה, ומסמן מה נשאר אנושי גם אחרי שהעולם המוכר אבד ואיננו.

בנובלה השנייה, "הבקשה", גבר צעיר מבקש שימדדו לו את רמת הכאב הנפשי שהוא חש ומחכה לרגע שבו הטכנולוגיה תאפשר לכאב להיות מדיד באופן אובייקטיבי.

בנובלה השלישית, "הללים", אנו פוגשים במשפחה של סבא, סבתא ונכדה, שחיים באוטופיה לכאורה, בעולם רב יופי, נטול כסף, מעמדות והיררכיה, שבו כל אדם מפתח את עצמו כרצונו ועוזר לזולת כדרך חיים. אך גם במציאות האידילית, השלווה וחסרת המכאובים הזאת - הטבע האנושי עושה את שלו, ויחסים בין אנשים בכלל ובתוך המשפחה בפרט מסתבכים.

בשאלת הקואלות גיל הראבן בוראת עולמות שרחוקים לכאורה מהמציאות המוכרת לנו. אלה הם עולמות ספקולטיביים, חלקם אידיליים וחלקם גדושי מתחים, אבל גם בהם אנחנו נתקלים שוב ושוב בביטויים של הטבע האנושי - לטוב ולרע. בשלוש הנובלות בני האדם ממשיכים להכאיב זה לזה, סובלים מחוסר ביטחון ודחייה ומתקשים להגיע לרוגע ולאושר, אך לצד כל אלה צצות גם נחמות יקרות-ערך, כמו אהבה, דאגה וחברות.