שבועת הגנבים (ריקוד הגנבים 2)

זהירות: ספוילרים לספר הראשון!

על מה הספר?

אחרי שקאזי וג׳ייס התאהבו, שנאו, התחברו, נפרדו ואז שוב התאהבו לנצח נצחים (נכון לעכשיו), הם רוכבים יחד לעבר השקיעה, כלומר לעבר הבית של ג׳ייס, בשביל ברית הממלכות, ועל הדרך גם מפגש רשמי עם ההורים. הם לא יודעים שבזמן הזה, מאחז תור הותקף ובני בלנג׳ר בסכנה. וגם קאזי וג׳ייס כמובן.

זהו הספר השני והאחרון בצמד!

מה חשבתי עליו?

קודם כל – איזה כיף זה סדרה של שני ספרים ולא משהו שצריך להתחייב אליו לחמש שנים קדימה! ובכלל גם שהם יוצאים בהפרש לא גדול – רק כמה חודשים ביניהם – זה בכלל בונוס ענק.

הספר הראשון היה מעולה ונהניתי ממנו מאד, רק גלגלתי עיניים על כל ה״אני אוהב/ת אותך, אני שונא/ת אותך״ המתחלפים במהירות בין קאזי וג׳ייס.

בספר הזה כבר נהניתי (כמעט) בלי הסתייגויות. אני חושבת שלא רק שמדובר בספר המשך מעולה אלא הוא גם יותר טוב מהראשון. הוא היה סוחף, מרתק, מותח בצורה בלתי רגילה. הצלחתי להתחבר רגשית לדמויות ובאמת היה לי איכפת מה קורה איתן. היה ממש קל לדמיין מה קורה בכל שלב בספר, הוא הרגיש כל כך חי.

יש בספר רומנטיקה אבל היא לא משתלטת על העלילה. יש הרבה יותר דגש על העלילה, האקשן והיחסים הכלליים בין כל הדמויות (לא רק רומנטיים).

למרות שהספר מקוטלג כפנטזיה, הוא לא באמת ממש פנטזיה – יש בו רק ממש ממש מעט דברים שהם קסם / על טבעי / יצורים קצת שונים, והם די שוליים בספר. יותר מזה: ככל הנראה מדובר בעולם שלנו שעבר שינוי מסויים וזה מוסבר בטרילוגיה הקודמת שעדיין לא תורגמה. אבל אין לי מספיק מידע על הנושא.

אז מה ההסתייגות שלי?

היו בספר כמה דברים שנשארו קצת ״באוויר״, כמעט בלי התייחסות. מי החייה את הציפור של ג׳ליין? מה זה החומר הקסום של המלך? למה החזיונות של קאזי לא מקבלים כמעט יחס? יש הרבה דברים שנותנים הרגשה כאילו כבר קיבלנו עליהם הסבר בעבר ולכן הם לא צריכים התייחסות נוספת, ואני חושדת שאלו דברים שכבר הוסברו בהרחבה בטרילוגיה הראשונה (שעוד לא תורגמה), ומקבלים בעצם רפרנס בצמד הנוכחי. זה לא מפריע להבנת העלילה כי זה שולי, זה פשוט תחושה מוזרה של משהו שנשאר תלוי באוויר. אני מקווה ממש שהטרילוגיה המקורית תתורגם ואז אוכל לקבל את התמונה המלאה (למרות שבתכלס הצמד הנוכחי עושה ספוילרים לטרילוגיה, אבל נתגבר על זה. מזל שהזיכרון שלי לא מדהים).

כנראה שאם הייתי קוראת את הטרילוגיה לפני הצמד, לא הייתי מרגישה את החוסרים (בהנחה ואני צודקת והם נובעים מזה), ואז הספר באמת היה די מושלם.

טריגרים ותכנים רגישים

פציעות, קרבות, מוות, אלימות כללית.

מבחינת מיניות יש בעיקר רמיזות, לא מעבר.

מתאים לנוער בוגר (תיכון) ומעלה.

הוצאת מודן | תרגום: ענבל שגיב-נקדימון | 416 עמ׳ | נובמבר 2025

אזהרת מסע: זו סקירה על ספר המשך ואני ממליץ לקרוא את הספר הראשון לפני הסקירה.

על הספר

קאזי וג'ייס, שלאחר אירועי הספר הקודם הצליחו מעל ומעבר במשימתם, כעת בדרכם לממש את החלומות והתקוות של שניהם וכמובן מתכוננים לחיים המשותפים שיבנו.

זמן המסע בחזרה למאחז תור אכן מסתמן כתחילתה של תקופה מאושרת, אבל הודעה מסתורית שהצמד מקבל גורמת לשניים להאיץ במסעם ולגלות שהם יצטרכו להתמודד עם אויבים חדשים שמאיימים להשמיד את כל מה שמשפחת בלנג'ר בנתה, כמו גם את העתיד הנוצץ שהובטח להם.

מה חשבתי במהלך הקריאה

ריקוד הגנבים יצא במאי השנה, ואחרי שקראתי אותו חיכיתי בקוצר רוח לספר השני שיסגור את הדואלוגיה המצויינת הזו. מודן הנהדרים דאגו לתרגם אותו מהר כדי שלא נחכה הרבה, אז תודה להם!

עכשיו אני אספר שמדובר בספר המשך מצוין ממש, בטח בכל הנוגע למה שמצופה מאחד כזה. הוא לא חף מבעיות, אבל הן לא בהקשר של הספר עצמו. אני אגיע לזה בהמשך ובנתיים אדבר על למה כן.

אז למה באמת? מדובר בהמשך קצבי שמתעלה על הראשון מבחינת התרחשויות ועלילה, אין רגע דל של מנוחה וכל הזמן דבר מוביל לדבר. ההתחלה מיד לופתת ומפתיעה, ולמרות שהתחלתי לקרוא כי את הקליף האנגר של הספר הראשון סיימתי בפה פעור, נשארתי בשביל העלילה של שבועת הגנבים שמתעלה על קודמו.

האמת שלמרות ששבועת הגנבים הוא ספר המשך, דווקא אין עוד המון התפתחות לדמויות של קאזי וג'ייס, אלא לדמויות משנה שרובן מוצגות לנו בספר הראשון ורק עכשיו מקבלות במה משלהן. אני לא מתכוון שקאזי וג'ייס לא מוקד הסיפור כי הם כן, ויש התפתחות כלשהי, אבל רוב הספר עסוק בלהתקדם עם העלילה ולחשוף קלפים שפירסון שמרה בנוגע לדמויות כמו הנבל שבסיפור או בני משפחת בלנג'ר.

אני חושב שנהניתי כל כך משבועת הגנבים בעיקר כי יש בו את הקסם הזה, שמצליח לאזן בין קרבות וסצנות אקשן שמתוארות נפלא לבין היכולת שלו לגרום לי להיקשר לדמויות, לא יכולתי שלא להיזכר איך בתחילת הספר הראשון היה לי קשה להתחבר בעיקר לג'ייס, וגם עם קאזי לקח לי זמן - ועדיין, בספר הנוכחי צעדתי איתם בנשימה עצורה לאורך הדרך, ושאפו לפירסון על הכתיבה הנהדרת.

ואם אני כבר מזכיר את החוויה שלי לגבי הספר הראשון, כמה דברים שקשורים אליו/הבעיות שהפריעו לי: קודם כל, מבחינת תזכורות עלילתיות לספר הקודם - אין יותר מדי, אבל גם לא ממש הרגשתי צורך. הקושי העיקר שלי היה בלזכור מי כל דמות (חלקן עד יותר מחצי ספר) כי באמת שיש המון דמויות, ולא את כולן הצלחתי לזכור. בנוסף, וזה גם משהו שהיה נוכח בספר הראשון, יש דמויות שלא הצלחתי להבין את ההקשר שלהן לסיפור וכמעט בוודאות מוצגות בפעם הראשונה בטרילוגיה שקודמת לריקוד הגנבים. לא קראתי את אותם ספרים כך שאין לי דרך לדעת בוודאות אבל אני כמעט בטוח שזה העניין, אם כי כאמור גם לא תמיד זכרתי מי זה מי..

עוד משהו קטנטן לגבי הטרילוגיה שקודמת לסיפור הנוכחי וההגדרה של הספר - אחרי הספר השני כבר אפשר להגיד מהרמזים שבספר שהוא בכלל נוטה לכיוון הדיסטופיה ופחות לפנטזיה, ועדיין הרגשתי שחסרה לי ההיסטוריה ובניית העולם, גם החלק הקצת פנטסטי/דיסטופי/על טבעי שבו היה מעט מדי, ועמום מדי, לפחות לטעמי.

הדואולוגיה נסגרת יפה בסך הכול, וכמעט כל קווי העלילה מהודקים למרות שיש דברים פעוטים שהייתי שמח לסגירה יפה יותר, אבל בגדול אין לי תלונות.

טריגרים ותכנים רגישים

אם צלחתם את הספר הראשון לא תהיה לכם בעיה עם השני אבל אני אפרט:

מוות ורציחות, אלימות גרפית ופציעות, תיאורי שבי ועינויים, יש גם סוג של הטרדה/כפייה מינית.

מבחינת מיניות - נשיקות ומזמוזים, קצת רמיזות מיניות וסצנת יחסים בודדת בפייד טו בלאק.

לסיכום

תנו לי לומר את זה ככה: שבועת הגנבים הוא ספר מעולה שאיכשהו גם מתעלה על קודמו, נכון שיש את הנקודות שקצת הפריעו לי אבל כלפי עצמו באמת שמדובר בספר פשוט מצוין, עם רגעים אפיים וחזקים, יחד עם דמויות נהדרות. תעשו לעצמכם טובה ותקראו את הדואולוגיה הכה מוצלחת הזו, היא מומלצת ואחת הטובות יותר שקראתי השנה!

416 עמודים | תרגום: ענבל שגיב-נקדימון | נובמבר 2025

תודה שקראתם:)