שימי והשמשונים

"שִׁימִי יָדַע תָּמִיד שֶׁהוּא שַׁיָּךְ לְמִשְׁפַּחַת הַשִּׁמְשׁוֹנִים, לֹא מְשַׁנֶּה אֵיךְ הוּא נִרְאֶה. אֲבָל לִפְעָמִים הִטְרִידָה אוֹתוֹ הַמַּחְשָׁבָה שֶׁאַף אֶחָד לֹא יָכוֹל לְהַבְדִּיל בֵּינֵיהֶם. כִּי כּוּלָּם אָהֲבוּ לְהִשְׁתּוֹלֵל, לְהִתְגַּלְגֵּל וּלְהִשְׁתַּבְּלֵל, לָשִׁיר שִׁירֵי עַם וּלְשַׂחֵק בְּמִלְחֶמֶת כָּרִיּוֹת. אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁימִי אָהַב לִהְיוֹת שַׁיָּךְ לַשִּׁמְשׁוֹנִים, הוּא אָהַב גַּם לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים מִשֶּׁלּוֹ".

זֶהוּ סֵפֶר מְאוּיָּר מַקְסִים וּמָלֵא הוּמוֹר, אֲשֶׁר בְּנִגּוּד לְרוֹב סִפְרֵי הַיְּלָדִים הָעוֹסְקִים בִּבְעָיַת הַשּׁוֹנֶה, כָּאן הַבְּעָיָה הֲפוּכָה – שִׁימִי מְחַפֵּשׂ לִהְיוֹת שׁוֹנֶה, לִהְיוֹת בַּעַל יִחוּד מִשֶּׁלּוֹ בְּתוֹךְ הַקְּבוּצָה. הַסֵּפֶר הַזֶּה הוּא גַּם אִינְטֶרְאַקְטִיבִי, בְּסִגְנוֹן "חַפֵּשׂ וּמָצָא", שֶׁיְּלָדִים אוֹהֲבִים מְאוֹד.

שִׁימִי וְהַשִּׁמְשׁוֹנִים הוּא סֵפֶר נִפְלָא וּמַצְחִיק, וּמַזְמִין פְּעִילוּת שֶׁיְּלָדִים יְבַקְּשׁוּ שׁוּב וָשׁוּב וְגַם יוּכְלוּ לְדַפְדֵּף וּלְסַפֵּר אוֹתוֹ לְעַצְמָם