
שיעורים באהבה
רב-המכר של "הניו יורק טיימס"
נבחר לספר הטוב של השנה על ידי popsugar
כמה קשה כבר יכול להיות למצוא את השידוך המושלם?
אנני ווקר, בעלת חנות הפרחים המקומית ברומא, קנטקי, מחפשת את בן הזוג המושלם, מישהו שישתלב היטב בחייה השלווים. לצערה היא מגלה שלמצוא את גבר חלומותיה זה לא פשוט: בעיירה שלה כולם מכירים את כולם ומבחר הגברים הפנויים הולך ומידלדל.
אחרי שהיא שומעת במקרה את בן זוגה לדייט אומר שהיא "משעממת עד מוות", אנני מתחילה לדאוג. האם מאוחר מדי להתחיל להיות פלרטטנית וכיפית כמו הגיבורות בסרטים האהובים עליה? או שאולי כל מה שהיא צריכה זה קצת תרגול? כי היא חושבת שמצאה את המורה הפרטי המושלם לצורך העניין: ויל גריפין שומר הראש המקועקע, המסוקס וההורס של אמיליה רוז, שמגיע לעיירה לקראת החתונה של אמיליה עם נואה, אחיה של אנני.
ויל אמנם מחזיק בעקרון ברזל, הוא נמנע מיצירת כל קשר עם אנשי העיירה הישנונית; אבל כשאנני מבקשת, הוא לא מצליח לסרב. ויל חושב שאנני מתוקה ומקסימה בדיוק כפי שהיא, ולמרות שהוא בטוח שאף בחור מקומי משעמם לא יוכל באמת להסב לה אושר, הוא מתגייס למשימה – הוא יהפוך אותה לרווקה המבוקשת ביותר ברומא, קנטקי, ויעזור לה למצוא את אהבת חייה.
בין דייטים מדומים, אך לוהטים, לפגישות "לימודיות", אנני מגלה שמתחת לקליפה הסטואית של ויל מסתתרות שכבות רבות. בעוד גבולות הידידות ביניהם הולכים ומיטשטשים.
אולי במציאות חיי האהבה שלה לא צריכים להיות מושלמים?
סיפור מרגש על אהבה, גילוי עצמי והזדמנות שנייה, המראה כי האהבה יכולה להגיע ברגע הפחות צפוי.

לצפיה בכל הקופונים וההטבות באתר
מחירים לספר דיגיטלי
מחירים לספר מודפס
הוספת ביקורת
ביקורות
תראו, אני אוהבת קומדיות רומנטיות. באמת.
הן קלילות, זורמות, כיפיות ונוטות לעשות תחושה חמימה בלב.
אבל
- אני חושבת שיש דברים שפשוט לא מצחיק לצחוק עליהם. הדמות הראשית מתארת את עצמה כעם חרדה חברתית, וכל הפתיחה של הספר, לתחושתי, פשוט הגחיכה את הרעיון של חרדה חברתית. אני חושבת שכבר בשלב הזה הבנתי שאני לא מתחברת לספר, אבל קיבלתי אותו לסקירה אז המשכתי בכל זאת.
- הרגשתי שכבר בשלב מאוד מוקדם בספר, הדמויות היו מאוד מודעות לעצמן, מאוד מאופסות על מה הצרות שלהן ומה הן צריכות לעשות, ככה שכקוראת- לא באמת הרגשתי את הקונפליקט. היא רוצה אותו, הוא רוצה אותה, שניהם מוכנים להודות בזה, איפה הבעיה? מעבר לזה, הרבה מהמידע הוגש בצורה של האכלה בכפית, הדמויות בייסיקלי סיפרו לקורא על הכל, והיה המון tell וכמעט ולא היה show.
יש הרבה קומדיות רומנטיות מוצלחות- כן, הסוף צפוי, זה חלק מהכיף בז'אנר, אבל עדיין יש מקום לחדש, לרגש, להצחיק, ולעשות טוב על הלב.
כאן זה פשוט לא עבד לי.
לייק לביקורת
כולנו אוהבים לפרגן לעצמנו, אבל הפעם נשאיר את זה לאחרים (: