שיר העצב הנורא
שריקה צורמנית מחזירה את בלה אל שיעור ההתעמלות והיא ניגשת עם שאר הבנות אל סולמות העץ הפרוסים על הקיר שמולן, מטפסת במהירות על השלבים ונתלית על זה העליון. המורה עומדת תחתיה עם שעון עצר בידה. אם תצליח להישאר תלויה עד שיאמרו לה לרדת, היא מחליטה בינה לבינה, תוכל לתקן הכול. אבא שלה יבריא, אולי תגרום לו אפילו לחזור לגור אתה ועם אימה. אם תצליח להתעלם מהרעד המתגבר בשרירים, היא תוכל לגשת אל רני ולהביט בו ללא מבוכה...היא שומעת את הבנות סביבה נשברות אחת אחת, פולטות צעקה ונוחתות על הארץ, אבל היא לא זזה. היא מוכנה לשאת הכול, ובלבד שתינתן לה היכולת לתקן.
בלה בת 16. אבא שלה, כוכב הטלוויזיה הנערץ, חדל מלהגיש את מהדורת החדשות והסתגר בביתו, איש אינו יודע מדוע. כששואלים את בלה לאן הוא נעלם, היא אומרת שהוא יצא לחופשה, או שהוא כותב ספר. אלא שעם כל שקר כזה, משקלו של הסוד הולך וגדל. הוא חוצץ בינה לבין חבריה, הוא זועק גם מבעד להלמות התופים ויללות הגיטרה במסיבות שהיא פוקדת במועדונים ירושלמיים, ויותר מכל – הוא מדבק. כי לאט לאט מגלה בלה שהעולם כולו עשוי סודות: הסוד של חברתה הטובה שמתחמקת ממנה, הסודות האופפים את נסיבות חייו של אביה, ובעיקר – כך מתברר לה בהדרגה – היא. היא בעצמה סוד.
ספר המציע מבט עמוק וכנה על עולמם הפנימי של מתבגרים, העוסק ביחסים משפחתיים מורכבים ובחיפוש אחר אמת אישית.
לצפיה בכל הקופונים וההטבות באתר
מחירים לספר דיגיטלי
מחירים לספר מודפס
הוספת ביקורת
ביקורות
את הספר התחלתי לקרוא אחרי שיחה עם הסופרת במהלך שבוע הספר לגבי כתיבה, משלב שפתי גבוה ונמוך וכתיבת שוליים. ניגשתי אליו בסקרנות ונשאבתי לתוכו בתוך דקות - התחלתי לקרוא במרפסת בשבת בבוקר וסיימתי אותו קצת לפני שנחתתי בלונדון ביום ראשון בערב.
דמותה של בלה, הנערה הירושלמית שנפשה מתנדנדת בין הסודות, השקרים, הפנטזיות והאכזבות של חייה הסוערים, הפנטה אותי. למרות שמעולם לא הייתי נערה מתבגרת בת שש עשרה וחצי בירושלים שלשנות התשעים, אני חושב שהצלחתי לראות את העולם דרך עיניה ומקווה שהצלחתי לחוש אותו באופן דומה לאופן שבו היא חשה.
היחסים בין ילדה מתבגרת לאביה הנוטה למות, במתווה של משפחה מורכבת קרובים לליבי (אם כי מהצד של האבא, שנכון לרגע זה עדיין אינו נוטה למות), וזהו אחד הנושאים המרכזיים שתמר טסלר כתבה עליו ושנפרש לאורך כל הספר. תיאור העולם הרגשי של בלה ביחס לאביה וההרכב המשפחתי הסבוך הוא שילוב בין שיר עצב נורא לשיר אהבה נפלא. המורכבות הזו יוצאת הרמונית להפליא לטעמי, באופן שמזכיר לי את ז׳אנר הפוסט פאנק והגל החדש, מוזיקה שהאווירה שלה מרחפת גם היא מעל לספר באופן מתמשך ומהווה פס קול מתאים להפליא ושזרקה אותי חזרה למועדונים של התקופה, בדיוק בזמן כדי להעצים את החוויה של ההופעה של הקיור שראיתי כמה ימים לאחר מכן בקרדיף.
גם דמויות המשנה הצעירות הנוספות הרגישו לי קרובות ומוכרות מתקופת הנעורים שלי (שהתרחשה קרוב לעשור לפני זו של הסופרת). פולי - חברתה הטובה שמקיימת מערכת יחסים מעוותת (או לחות לא מיטיבה במיוחד) עם בחור שמבוגר ממנה בעשור ומכוער דיו כדי לזכות בכינוי זבוב, אדם - החבר/חברה שלה שלומד איתה בכיתה ורני - הספק נרקסיסט ספק ילד מבוהל שמוציא אותה מדעתה.
ספר נהדר שכתוב ברגישות, ומרגיש מאוד נאמן למקור. מתאים למי שרוצה חווית רטרו חזקה, משולבת בצלילה לאוקיינוס רגשי מורכב.
ועכשיו אני סקרן לקרוא את הספר החדש (יחסית - 2025) של תמר - ״החיים הנפלאים של דודה מונה״ (שוב בעריכת אורנה לנדאו, הפעם בהוצאת ״התחנה״).
לייק לביקורת
כולנו אוהבים לפרגן לעצמנו, אבל הפעם נשאיר את זה לאחרים (:
