שנה וחצי וארבעה ימים

אתחיל מהסוף: מדובר ברומן עצוב, מצחיק, נוקב, אינטליגנטי ומעורר מחשבה שמשאיר את הקוראים עם יותר שאלות מתשובות, וטוב שכך. 

📖 במה עוסק הספר? 

למראית עין יש לרותם הכל. היא נשואה לעומרי שקולניק המיליארדר, מבלה באירועים נוצצים ומוקפת בצי של עוזרים. היא אמא לבן מתוק שאוהב אותה וכשהיא לא מארחת ומתארחת בערבי התרמה היא עורכת לשונית בתאגיד המשפחתי ועובדת מדירת סטודיו יפיפיה בה היא שותה קפה יוקרתי ומעשנת ג'וינטים. 

המציאות, כמובן, מורכבת. כמו רותם עצמה. 

היא מנהלת מערכת יחסים עם שלושה גברים - 

+ בעלה עומרי מסמל את כל מה שהיא רוצה להיות ומרגישה לא ראויה לו. במקום לחיות בהווה היא מחכה לרגע בו הבועה תתפוצץ. 

+ בן זוגה לשעבר נמרוד שהיה המרצה שלה, שיחק בה והתעלל בה נפשית רק כדי לבגוד בה ולנטוש אותה ולהוכיח לה שהיא לא ראויה לאהבה. 

+ שותפה לסטודיו רן שחווה את משבר גיל הארבעים שלו במסגרת ניסיון לכתוב ספר, מה שמוביל אותו לנטוש עבודה רווחית ולהתרחק מאשתו. הגבר הנאה שמוכן לוותר על התפאורה עבור הגשמה עצמית רק מדגיש לרותם את המציאות החלופית שהיא מפספסת. 

לאורך הספר רותם מוצאת את עצמה בקונפליקט פנימי ובחוסר יכולת לקבל את ההחלטה הקשה מכל - מה היא רוצה עבור עצמה ומה המחיר שהיא מוכנה לשלם כדי להשיג אותו. השאלה שאופפת אותה כשעשן הג'וינטים מתפזר יחד עם ניחוחות האספרסו היא - האם היא בכלל ראויה לאהבה? 

📖 מה חשבתי על הספר? 

+ דלתות מסתובבות: הקונספט החביב עלי של "מה אילו" פוגש את תל אביב 2025. לאורך הספר, אנו מדמיינים עם רותם את החיים שלה לצד פרופסור מגלומן וחונק, אמן מלא לבטים וגבר עשיר אשר חי פינוקים ויוקרה בהם רותם מרגישה כמו עוד אקססורי. 

+ דמויות מורכבות: ליאור הצליחה לשרטט אוסף דמויות בעלות רבדים, קונפליקטים פנימיים ולבטים לא פשוטים. נמרוד המרצה המתעלל הוא דוגמה מעולה לאיש שלא ברור לנו עד לסוף הספר האם הוא מפלצת ערמומית, מגלומן חסר מודעות או שאולי רותם היא זו שמקרינה עליו ציפיות לא הגיוניות שמנותקות מהמציאות? 

+ חומר למחשבה: המסע של רותם מעלה שאלות שפוגשות כל אחד ואחת מאיתנו - על המקום בו נוחות מנצחת חלומות על אהבה סוחפת, על המקום בו רווחה כלכלית מחליפה שאיפה להגשמה עצמית ועל המחיר שנסכים לשלם כדי לא לחיות חיים של התפשרות. 

📖 לסיכום... 

פרוזה ישראלית במיטבה. סיפור חכם שמקולף בהדרגה בכתיבה אינטליגנטית ועריכה נבונה. מומלץ בחום. 

שאלתי את ליאור על מקורות ההשראה לספרה, ולדבריה "הייתה לי מערכת יחסים מאוד טראומטית שלא הצלחתי אף פעם להסביר לאף אחד. כשהחלטתי לכתוב ספר הבנתי שצריך לספר את זה אחרת. לא לספר מה קרה אלא למי זה קרה, לכתוב אלגוריתם של בן אדם שזה הדבר הכי גרוע שהיה יכול לקרות לו.ברגע שהייתה דמות אפשר היה לשלוח אותה לעולם לאסוף סיפורים משלה."