שקרים הם שפת האהבה שלי
לומר את האמת מעולם לא היה חלק מהתוכנית. וגם לא להתאהב.
ג'יימי הייז משקרת כדי לשמור על חיים קלילים ולא מחייבים. זו שיטה בדוקה שמבוססת על קוקטיילים חזקים ועל אסטרטגיות יציאה עוד יותר חזקות.
עד שהיא פוגשת את לוק בחתונה בלב האאוטבק האוסטרלי, ומגלה פגם אחת בשיטה שלה: הוא לא מאמין לאף מילה שיוצאת לה מהפה.
לוק, יפה באופן הרסני ועקשן עד כדי התמוטטות עצבים, פשוט לא מושפע מהקסם העירוני שלה. כל כך לא מושפע, עד שהם מוצאים את עצמם יחד במיטה. פעמיים. אין ספק שיש ביניהם חיבור מחשמל, אבל מבחינתה זה רק עוד משחק.
עד שהחיים שלהם מתנגשים שוב, וג'יימי נאלצת להתמודד עם הדבר היחיד שתמיד נמנעה ממנו. האמת. אה, ואהבה. לעזאזל.
שקרים הם שפת האהבה שלי היא קומדיה רומנטית קצבית ושנונה, עם הומור חד, דיאלוגים מבריקים ולב גדול.
על המחברת
אוליביה סיימונס מתגוררת בניו סאות' ויילס, אוסטרליה, ואפשר למצוא אותה באינסטגרם ב-@oliviarasimons
זהו ספר על מפגש בין חיים שמבוססים על התחמקויות לבין קשר שמאלץ את הדמויות להתמודד עם אמת, משיכה ואהבה בתוך עלילה רומנטית קצבית ושנונה.
לצפיה בכל הקופונים וההטבות באתר
מחירים לספר דיגיטלי
מחירים לספר מודפס
הוספת ביקורת
ביקורות
שקרים הם שפת האהבה שלי - אוליביה סיימונס
הוצאת דיונה
הספר התחיל קליל ומשעשע. הדמות הראשית טמפרמנטית עם לשון חדה, לא רואה ממטר ולא מתחייבת לאף אחד. מערכות יחסים, מחוייבות, רגשות רומנטיים? כל אלה מחוץ ללקסיקון שלה. והיא גם משקרת. כל הזמן. זו לא רק שפת האהבה שלה כמו שם הספר. זו פשוט השפה שלה. הדרך שבה היא בחרה להגן על עצמה מפגיעה רגשית, ומחיבור עמוק לאנשים - בעיקר גברים.
ברגע שהיא החלה להסתבך ברשת השקרים שלה, להיפגע מהם ולפגוע באנשים, אז הספר שינה כיוון והפך להיות פחות קליל, מעורר מחשבה, בדיוק כמו התהליך אותו עברה הדמות הראשית.
ג׳ימי הייז, קופירייטרית בחברת קטנה, עירונית ברמ"ח אבריה, לא נשארת עם גבר יותר מלילה אחד. הפרופיל שלה באפליקציית ההיכרויות בנוי מאינסוף שקרים, כל פעם משהו אחר על מי היא ועל התחביבים שלה.
חברתה הטובה אלה מתחתנת בערבות אוסטרליה וג׳יימי טסה לחתונה, שם היא פוגשת את לוק, בוקר עם כל המשתמע מכך, חבר טוב של החתן ובעל חווה משלו.
יש ביניהם קרבות מילוליים משעשעים. ג׳ימי מפלרטטת ומחרטטת בלי הכרה אבל זה לא מונע מלוק לרצות יותר את קרבתה. וכשג׳ימי שוברת את הכללים של עצמה, היא מתחילה להרגיש ולהתחבר. זה לא בא לה בטוב והיא נלחמת בזה.
"הם תמיד אומרים שאני יותר מידי - רועשת מידי, חדה מידי, יותר מידי משהו. ואז הם מתקרבים כאילו זה בדיוק מה שהם משתוקקים אליו. ואני? אני מסתגלת. אני משתנה. אני נותנת להם בדיוק את מה שהם חושבים שהם רוצים. זאת לא מניפולציה. זאת הישרדות. זאת אומנות. אני זיקית, אם תרצו." עמ' 55
ג׳ימי נשארת שנונה לאורך כל הספר אבל היא גם עוברת תהליך של התבגרות, של התמודדות עם הפחדים שלה בניסיון להשתנות ולהתמסר לאהבה. היה כיף לקרוא את הדיאלוגים איתה ולחוות את האווירה הכוללת של מרחבי אוסטרליה.
הסוף היה קצת גנרי אך עדיין נשארתי עם טעם של עוד מהדמויות ולא הייתי מתנגדת לאפילוג, משהו שלא קורה לי בד"כ.
קריאה נעימה!
לייק לביקורת
כולנו אוהבים לפרגן לעצמנו, אבל הפעם נשאיר את זה לאחרים (:
