שתי השפות של האדם

לנפש האדם יש שפה משלה לספר על מצבה. שפה זו שונה מהשפה המילולית כפי שאנו מכירים אותה בחיי היום־יום, והיא מנהלת איתה יחסים מורכבים. התנהגויות יומיומיות רבות ניתנות להבנה על רקע היחסים בין השפה הראשונית הלא־מודעת והשפה המילולית הסמלית.

הספר פורש קשת של מקרים שבהם סימפטומים התנהגותיים מטופלים תוך בירור היחסים בין שתי השפות. חלקו הראשון של הספר, "משפה לחוויה", מציג מקרים שבהם בני אדם מחיים בהתנהגותם ביטויים שפתיים שונים, ביניהם התנהגותו של אדם שהוא מאחר כרוני, המובנת כהחייאה של הביטוי "לאחר את הרכבת", ביטוי שיש לו משמעות קונקרטית בחייו של אותו אדם, או התנהגותו של אדם המתקשה להירדם, אשר מובנת כהחייאה של הביטוי "להירדם בשמירה" הנחווית עבורו כמסוכנת.

חלקו השני של הספר מתאר כיצד משתמשות הדמויות המטפלות בערוצים הלא־מילוליים שהן מביאות עמן, על מנת ללמוד משהו על ההתנסות הלא־מילולית שמביא עמו המטופל. המקרים בספר מדגימים תוך שימוש בגישות התייחסותיות ובין־סובייקטיביות כיצד ניתן להשתמש בחוויות הסובייקטיביות של המטפלים על מנת לנסח במילים חוויות שהן במהותן טרום מילוליות.