SEMPER IDEM - תמיד אותו דבר

רומן הזיכרונות שכתב בשלהי חייו המחזאי והסופר הסרבי ג'וֹרגֶ'ה לֶבּוֹביץ' פורשׂ בפני הקורא את סיפורי חייהם של בני משפחה יהודית ענֵפה, שחיו בין שתי מלחמות העולם בווֹיווֹדינה ובקרואטיה, שהיו בימים ההם חלק מממלכת יוגוסלביה.

הרומן כתוב מנקודת מבטו של ילד שהתבגר לנער, שחייו התנהלו בעולם שכיום היינו מכנים אותו "רב-תרבותי", בין סרבים, הונגרים, גרמנים, יהודים וצוענים – כשברקע העימותים הבינתרבותיים, ההקצנה הלאומנית, התעמולה הנאצית ורדיפות היהודים ערב מלחמת העולם השנייה.

זוהי נקודת ראותו המיוחדת של מבוגר הכותב את הילד שהיה, ילד שניחן בתום לב, בתאווה לרכוש דעת, בכישרון מולד לבחון ולאבחן, להכיר במורכבויות ובפרדוקסים ולתארם בכאב, בהומור ובשאר רוח.

מה שהיה ללֶבּוֹביץ' לומר על הרוע, השנאה, הבגידה והאיוולת נבע מחוויות ילדותו ונעוריו, וזיכרונו רוענן בחומר הנפץ שבגל מחודש של רוע, שנאה, בגידה ואיוולת במלחמות שהתחוללו לאחר התפוררות יוגוסלביה בשנות התשעים למאה העשרים.

סינדרום זה של הישנות, שהמחבר לא התייחס אליו במפורש ברומן, משמש הצדקה לשם שבחר לספרו: Semper idem (תמיד אותו דבר).