
אהבה יד ראשונה
מירה מגן, שירה, סטודנטית רווקה ונבוקו, גבר אנין ומתנשא.
כל אחת מהדמויות הללו, השונות כל כך זו מזו, מייצגת פלח אחר בפסיפס העשיר של החברה היהודית־ישראלית. בכולן לוחשת גחלתה של אהבה ראשונה. יש בהן מי שמתרפק עליה בגעגוע עז, יש מי שכמֵה לזכות בה סוף־סוף, יש מי שמתכחש לה ויש מי שמתעב אותה — אולם כך או אחרת, כולן נחרכות באִשהּ.
אהבה יד ראשונה, כמו ספריה הקודמים של
מירה מגן, הוא ספר גלוי עיניים. מגן מציגה את החיים בפריחתם, בכמישתם ובכיליונם בלי שום הנחה. היא רגישה לייחודה של כל דמות אולם אינה שוכחת ולו לרגע את עריצותו וכוחו המכלה של הזמן שאינו מבדיל בין מי שחי למעלה, בדירת פנטהאוז שנוגעת בשמיים, לבין מי שמתגורר בדירת הקרקע, שעשב ושיח בוגונווילאה לוהב הם נופהּ.
הגורל הזה המונח לפתחי כולנו, אצל
מירה מגן, סופרת שהמרי והמרד החברתיים־מעמדיים והאנושיים־קיומיים לא זרים לה, הוא גם באורח פרדוקסלי, מקור החסד והחמלה שבהם היא עוטפת את דמויותיה. הגורל העוין הוא המקור שממנו נובעת אהבתה לדמויותיה. דמויות שעל פי רוב הן השוליות ביותר, הפחות "אסתטיות" והפחות "שפויות" ובהן מצויים האמת והיופי בערייתם.
יגאל שוורץ

לצפיה בכל הקופונים וההטבות באתר
מחירים לספר דיגיטלי
מחירים לספר מודפס
הוספת ביקורת
ביקורות
מה יש לנו?
בית משותף הכי ישראלי, חתך טיפוסי. אופירה ופרימו, איריס ועודד, מגי החד הורית ובנה ניסו בן השבע הסובל מעודף משקל. סמדר ושירה הדתיות ומולן זוג הרופאים לוי. ולמעלה, בפנטהאוז עם המרפסת, אמנון עשת המתקרב לשבעים, משורר עבר ידוע שהעביר סדנאות כתיבה. אימץ את הכינוי 'נָבּוֹקוֹ' ומתגורר כעת עם כלבו.
מול אופירה ופרימו נכנסת אאוט אוף דה בלו דיירת חדשה, יוּלה, בעצם יעל. סופרת ידועה למדי כבת שישים שבאה להתבודד, להתנתק, לקבל השראה לספרה הבא שהתחייבה להגיש עוד כמה חודשים. אחותם למחצה מאישה אחרת של תאומים שירשו את דירת סבתם הקשוחה שנטרה לחתנה וליולה בתו.
'מה שלא שלי לא שלי, לא היה קורה כלום אם היית מחכה שלוש-ארבע שנים לפני שהתנפלת על נקבה אחרת'.
ולאנשים תמיד יש סיפור. מצליחים יותר או פחות, הפרנסה טובה או ככה-ככה. אופירה בעלת בוטיק ולפרימו מספרות מצליחות. מגי מפרנסת איכשהו את עצמה ובנה מעבודתה בבזק, לדבריה. סמדר (שהפציעה בספר קודם) היא המג'נונה שהתחרפנה לאחר שגילתה את אלוהים ובנותיה שיכנו אותה עם שירה, סטודנטית רווקה כבת שלושים המשגיחה עליה ומקווה שיגיע האביר על הסוס הלבן.
משהו ביולה עם לבושה הבסיסי והיומיומי כל כך- מכנסי פשתן, חולצה לבנה פשוטה וסנדלים- משגע את אופירה המתוקתקת טיפ טופ ויודעת שלא תוכל להתחרות בפשטותה. מוכרת בגדי יוקרה ויודעת להתאים לקליינטית 'בלי רבע שיק שנראית כמו תפוח אדמה' בגדים שיהפכו אותה לאנג'לינה ג'ולי שתסובב ראשים.
אין בספר עלילה ממש ליניארית בשונה מהקודמים של המחברת. היא מתמקדת בדמויות ובקשרים ביניהן, חושפת ללא רחמים את עברן, חולשות וחלומות, חודרת לנשמתן. סמדר עם הסניקרס הבלויים שאושפזה במוסד פסיכיאטרי ולא מצליחה להתנער מזכרונותיה לרפאל. יולה הנשואה ואם לבוגרים רואה בספר העתידי מה שיקפיץ אותה שוב לקדמת הבמה בלי לשער שמצפה לה גילוי שיטלטל את עולמה הבטוח. מגי האוהבת את בנה ותעשה הכל שלא יחסר דבר.
אופירה היודעת עמוק בנפשה שהיא מוכרת עטיפות לפרימדונות שיכולות לזרוק מאות שקלים על גופייה להשקה מטופשת או יום הולדת שכולו דאווין. ניסו מתפלא על שמה של סמדר 'לא שם של זקנות' ועובר משבר פתאומי. נבוקו הנתפס כמנוכר חולם להוסיף מעלית לבניין.
כדרכה מיטיבה המחברת להתבטא, מלהטטת ביד אמן בסגנון 'מהתעמלות לחוג דרמה, פסנתר, קונג-פו קונג- שמוּ'. בין עברית יפה וסלנג עסיסי. חטיאר, משוגעת עם קבלות ואיזה יום בן זונה לצד 'השעה שבע בערב על שלל קבועיה' ו'סייח מורעב שהרביץ דהרה מרהיבה ומפוארת וחדל'. משבצת מילות שירים של פעם ושפה זרה. אצו רצו גמדים, הסבון בכה מאד ואינף איז אינף.
כיף לקרוא. איך היינו אומרים, יופי-טופי...
(תמהני אם יולה היא בת דמותה של המחברת).
לייק לביקורת
כולנו אוהבים לפרגן לעצמנו, אבל הפעם נשאיר את זה לאחרים (: