אינסוף שברונות לב קטנים

יש לי כמה דברים לומר על הספר הזה. אבל הדבר העיקרי יהיה – הלוואי ויחסי המין לא היה המרכיב העיקרי פה. ואת זה אומר אחד שקורא ספרים אירוטיים בכיף.

על מה הספר: מעין היא מקודדת QA, ביסקסואלית וגרה עם שני שותפים. באמצעות חברתה, אודליה, היא פוגשת דרך אפליקציה להיכרויות את נועם – ספרן, ביסקסואל, וגר עם הוריו. בהתחלה, מעין דוחה את נועם, אבל העקשנות של הגורל לשדך אותם ביחד – והדרך לסוף רצופה בכוונות טובות. או במיטה. או משהו.

מה חשבתי: בכנות, יכולתי להעתיק את התקציר של הספר כפי שהוא, אבל הרגשתי שמה שכתבתי הוא מדוייק למחשבותיי. כי בסוף, הספר הזה חותם את חודש הגאווה של נובמבר שאילתרתי לעצמי (כן, בגלל הביסקסואליות) אבל בפועל, קיבלנו ספק קומדיה רומנטית ספק פרוזה ספק מחשבות אה לה בלה של דמדומים. הספר הזה ממש לא רע, ונהניתי ממנו, אבל הקטע של הקומדיה הרומנטית מטושטשת בצורה כל כך חזקה על ידי עודף יתר של שימוש ביחסי מין. אני מבין מה הכוונה של הדמות של מעין ומה הכוונה של נועם, אבל אני לא אוהב את שתי הדמויות האלה ביחד.

יש כל מיני אפיזודות חולפות בחייה של מעין, ומאחר והסיפור מועבר מנקודת מבטה, אי אפשר להכניס דמויות נוספות לעלילה. יש לנו את אודליה, פיצי חברתה שצצה בתחילת הספר, אמא שלה, ו.... זהו. כשפוגשים את נועם מתווספים גם המשפחה שלו. וזהו. וכשמעין מתחילה לעבוד, אז גם הדמויות של מקום העבודה מצטרפים לפה. אבל בסוף, הדמות הראשית והיחידה של הספר הזה היא מעין. ואנחנו מבלים את רוב הספר הזה איתה.

הבילוי הזה הוא אחד המדכאים ביותר שביליתי עם דמות כלשהי. ייחלתי לזה שאבין למה בתקציר כתוב "קומדיה סקסית וחכמה". כי בקושי צחקתי בספר הזה. כן הזדהיתי והתחברתי לסיטואציות רבות שמעין עוברת במהלך הספר. אבל לא חשבתי שהספר הזה סקסי. האם הספר הזה הוא חכם? היה יכול להיות חכם, אם הסוף היה נראה אחרת. אבל הוא לא, אז הספר הזה הוא חכם למחצה. בסוף, הספר הזה מאוד מוציא את הדבש מכל הכיף הזה של הקומדיה הרומנטית, ואנחנו נשארים עם מרירות, דיכאון, תבוסה ודברים שאני יכול להבין כשזו נוגע למעין. לא כשזה מנסה להיות "קומדיה חכמה וסקסית".

לגבי נועם, אני רק אגיד שאני חושב שבגלל העובדה שאנחנו לא באמת מקבלים את נקודת מבטו כמו שבדרך כלל מקובל לקבל בקומדיה רומנטית (סקסית וחכמה. וואטבר.) אז יש לנו גבר ספרן שגר עם הוריו והוא ביסקסואל והוא עובד כך וכך והוא עושה דברים שמאוזכרים דרך אגב משיחות של אנשים עם מעין והוא שם. בעיקר הוא ואיבר מסוים שלו. הוא דמות שטחית בעיניי, והדבר הטוב היחיד שיש לי לומר עליו זה שהשם שלו חמוד. זהו.

אה וכן, הכריכה מעולה.

טריגרים ותוכן רגיש: יחסי מין מלאים, תיאור גרפי של האיבר של נועם, דיבורים על מיניות – כל אלה נוכחים בעלילה.

אובדן, מוות, דיכאון, מחלה סופנית, פוסט טראומה, סמים, פגיעה עצמית, - כל אלה מוזכרים בעקיפין או באגביות.

אינסוף שיברונות לב קטנים / מיכל פיטובסקי

על מה אנחנו מדברים

מעין היא רווקה מתבגרת שכבר חצי הרימה ידיים מהאפשרות למצוא את האחד. היא ביסקסואלית ועדיין מתאוששת ממערכת יחסים אינטנסיבית עם אישה, כשנועם נכנס לחייה. בהתחלה היא מאוד לא מחבבת אותו, אבל לאט לאט היא לומדת להכיר אותו ונקשרת. נועם מצידו מאוד בעניין של מעין עוד מההתחלה, אבל כל פעם שהקשר שלהם הופך להיות קצת יותר רציני, הוא נרתע ונמנע ובסוף הוא בורח. עכשיו מעין צריכה למצוא דרך להתגבר על הבחור הזה, שאיכשהוא הפך להיות אהבת חייה.

מה חשבתי על הספר?

אני אתחיל מגילוי נאות. קיבלתי אותו לסקירה מכנרת, ולקחתי אותו גם כי ביקשו שנבחר ספרים ישראליים וגם כי משהו בכריכה ובתקציר סקרנו אותי כשקראתי אותם. אבל, וזה אבל גדול, אני לא חושבת שהספר נכנס לאף אחד מהז'אנרים שאני בדרך כלל קוראת. הוא לא רומן רומנטי מהסוג שאני רגילה לקרוא, יש בו יותר דרמה וכבדות ורצינות ממה שאני רגילה אליו ברומנים רומנטיים, שהם לרוב קלילים מאוד. רוצה לומר, כנראה שאם לא הייתי מקבלת אותו לסקירה הייתי מוותרת עליו לגמרי, אבל כנרת דחפו אותי לקרוא אותו – ולהפתעתי הרבה שמחתי בזה מאוד.

אני חושבת שיש בספר משהו מאוד מאוד אמיתי. הדמויות של נועם ומעין הן מאוד אנושיות, והפגמים של שניהם הם פגמים שקל להזדהות איתם. מעין מתמודדת כל הזמן עם התפיסות שלה את עצמה על בסיס מערכות יחסים קודמות, ונמנעת במכוון מלהגשים את החלומות שלה ובמקום זה מסתפקת בבינוניות. נועם מתקשה להתחייב עד הסוף, וכל אלמנט בחייו נשאר עומד במקום. אלו אתגרים ברמה קיומית, אני מרגישה, לא אתגר קטן של כמה חודשים והופ נגמר, אלא היבטים של אופי, של חרדות, של קשיים שהם אמיתיים. ובדיוק מהסיבה הזאת קל להבין אותם ולתת להם את הלב שלנו בקריאה.

אני לא רוצה להתחייב פה באופן מלא, אבל נדמה לי שכולנו סובלות מחרדה קלה סביב הגשמת החלומות שלנו, לא? זה משהו שמאוד קשה לעשות, לפעמים אפילו קשה לזהות מהם בכלל החלומות האלה, ונדמה לי שאנחנו לרוב באמת נוטים להישאר במקום הבטוח שלנו ולא לחפש את החלומות שלנו ולסכן הכול. באותו אופן, נראה לי שרוב האנשים הרבה פעמים מתקשים להתחייב למשהו באופן מוחלט, ואם נחשוב רגע כנראה נמצא לא מעט חוטים פרומים בחיים שלנו, בדיוק מהסיבה הזאת.

מה שאני מנסה לומר הוא שהדמויות כאן מעוררות הזדהות ואפשר להתחבר אליהן באופן כל כך מהותי. הדילמות והאישיות שלהם כתובים בצורה מאוד מרשימה, וכבר הרבה זמן לא חוויתי ספר שכל כך הצליח לחבר אותי לתמות המרכזיות בו.

וכל זה למרות העולם המאוד מאוד שונה שלי. כן, מדובר בספר ישראלי, אז במובנים רבים באמת הרגשתי בבית – אנחנו מדברים על תל אביב וחיפה ופרדס חנה וחולון ובת ים וקצת ירושלים, והאווירה והמקום והתרבות כולם מוכרים להחריד ובאמת מרגישים כמו הבית. מצד שני, כמו שכבר אמרתי בעבר על ספרים ישראליים חילוניים, אני לא מגיעה מהמקום הזה. ההוויה הזאת של מסיבות וימי הולדת במסעדה ומסיבת רווקות ובכלל תרבות של רווקים בתל אביב על כל המשתמע מכך, היא ממש לא החוויה שלי כאדם בוגר בארץ, פשוט כי אני דתיה.

מהבחינה הזאת חוויתי דווקא יותר ריחוק ממה שאני מרגישה בספרים רומנטיים שמתרחשים במדינות אחרות, כי מצד אחד זה כל כך מוכר ומצד שני זה כל כך זר לי, שבתוך האיזון בין השניים הזרות מודגשת אפילו יותר ואני מרגישה שאני לא מזהה שום דבר, ונעה קצת באי נוחות בכיסא בגלל זה.

כן, יש דתיים בסיפור, בעיקר המשפחה הדתית של נועם הדתלש, אבל אני מרגישה שהם לא קיבלו מקום אמיתי בסיפור הזה, וקצת הופיעו בתור דמויות שוליים שנועדו לתת איזה אקסטרה לספר, עוד רובד של החוויה הישראלית. זה לא בהכרח רע, אני לא ציפיתי לפגוש דתיים בספר וקצת גלגלתי עיניים כשהם כן היו שם, אבל אני חיה עם זה בשלום. פשוט, אם כבר יש דתיים, הייתי רוצה לראות מהם קצת יותר, אבל אני מניחה שזה כנראה משקף את החוויה של אדם חילוני שבא במגע עם דתיים בגדול לראשונה בחייו... אז כאילו, באסה, והלוואי והיו פחות פערים, אבל כנראה שזה מה שיש.

הסיפור הוא בעיקרון הסיפור של מעין. הוא מאוד סובב סביב נועם, נשען על הזיכרונות שלה ממנו - כאילו, בואו, הספר מתחיל בסצנת הפרידה שלהם – והיא מקדישה לזה באמת לא מעט מחשבה. אבל למרות הנוכחות הבאמת עצומה של נועם בספר והתהליך שהוא עובר בלעדינו, בסוף מי שמספרת לנו את הסיפור היא מעין. היא זו שמספרת לנו איך היא הכירה את נועם, איך ההיכרות שהתחילה בסלידה הפכה לקשר מיני ומשם למערכת יחסים ואז לפרידה, ואיך היא מתמודדת עם הפרידה הזאת. הסיפור הוא הסיפור של מעין, והיא זו שמבחינתנו עוברת תהליך.

באופן שאני מניחה שהוא צפוי, הקשר שלהם על טלטלותיו והפרידה הקשה מאוד מערערים את מעין ומכניסים אותה ללופ רגשי מאוד לא פשוט ומאוד כואב לקריאה, אבל בסופו הוא מביא לה דברים טובים, מחזיר לה את החלומות שלה ואת הביטחון שלה, ואפילו מוביל אותה לכתוב סוף סוף ספר כמו שהיא תמיד חלמה לעשות. אני אוהבת את התהליך שהיא עוברת, ובעיקר את הרצוא ושוב שלו. כלומר, העובדה שהיא מתקדמת צעד אחד וחוזרת אחורה שלושה. מתקדמת ארבעה צעדים וחוזרת אחד. זה תהליך החלמה ושיפור שנראה לי מאוד אמין והגיוני, ושמחתי לראות את מעין עוברת אותו, למרות הכאב.

ואם כבר הזכרתי את הספר שלה, אז זה באמת היה עונג גדול מבחינתי. למעין יש חלום להיות סופרת מאז שהיא זוכרת את עצמה, אבל מסיבות שונות היא גונזת את החלום הזה ובמקום זה עובדת בהייטק. בסופו של דבר, כאמור, הטלטלות האלה גורמות לה לחזור לחלום הזה ואפילו מתחיל להתפתח שם משהו שלא אספיילר לכם, אבל רציתי להגיד שהעיסוק החוזר והנשנה בספרות וכתיבה וספרים היה לי ממש עונג. אני כל כך אוהבת ספרים, והמטא הזה תמיד משמח אותי. אהבתי מאוד את הדרך שבה הוצגו האפשרויות לפרש אחרת את אותו ספר, אני חושבת שזה נעשה בחוכמה רבה ובחן רב. וזה באמת נכון, אנשים קוראים ספרים באופן אחר לחלוטין, מבינים את המסר אחרת, ומתחברים באופן שונה, ואהבתי שיש לזה מקום כאן.

לסיום אני חייבת לדבר רגע על המיניות שיש בספר הזה, כי יש כאן והמון. לטעמי האישי, קצת יותר מדי ואפשר היה בכיף לחתוך את הכמות בחצי. מה שהיה מעניין לי בהיבט הזה היה שהקטעים האלה לא נכתבו בתור סצנות אירוטיות ומופרטות כמו שבדרך כלל קורה ברומנטיקה. כלומר, הן כן היו מפורטות, במידה כזו או אחרת, אבל מאוד לא אירוטיות. במקום זה, הן פשוט היו אנושיות. אני חושבת שמבחינת מעין החיבור המיני שלה לנועם, שהתחיל את הכול, היה חלק משמעותי ביחסים שלהם, ובמסגרת הזאת זה נכנס פנימה, אבל זה לא אירוטי. זה מהורהר וקודר אפילו, כי הזיכרונות מוכתמים. שוב, לדעתי אפשר היה לקצץ והרבה, אבל התרשמתי מהדרך החריגה שבה הקטעים האלה נכתבו.

שורה תחתונה

רומן/דרמה/לא בטוחה איך לקרוא לזה ישראלי ונוגע ללב על פרדות ושיברונות לב.

אזהרת מסע

ובכן, לא מעט מיניות, אני בטוחה שהבנתם את זה. יש דיבור גס וקללות בכמות גבוהה מהרגיל. אזכורים של מוות, מחלה מתמשכת, מחלות נפשיות שונות וכל מיני כאלה.

מה זה מזכיר לי?

האמת שהוא בעיקר הזכיר לי את כמעט טוב מאוד, ספר מאוד דומה על רווקות מאוחרת ותל אביב ומערכות יחסים ורצוא ושוב כזה, אבל שם הגיבורה הראשית היא דתיה, באופן כזה או אחר.

על הספר

מעין ונועם הם זוג שעל פניו מתאימים כמו כפפה ליד, עם כל כך הרבה תכונות אופי וחוויות משותפות, וקשר שמרגיש מיוחד ויוצא דופן כל כך. ובכל זאת מיד בתחילת הסיפור אנחנו עדים לסצנת הפרידה שלהם. מעין המעורערת משחזרת את מהלך האירועים החל מהרגע שהתחיל להניע את טרום מערכת היחסים ועד להווה משם אנחנו מתקדמים יחד איתה בחיי היום יום שלאחר הפרידה הקשה.

מה חשבתי במהלך הקריאה

תראו, אינסוף שברונות לב קטנים משום מה תויג לי בראש כמשהו בין פרוזה לקומדיה רומנטית. בפועל יצאתי עם תחושה שהוא לא בדיוק זה או זה, אלא מין מישמש של פרוזה שחלק בלתי נפרד ממנה הוא רומן רומנטי עכשווי.

מה שבעצם הוביל אותי להפריד את הספר לשני מישורים - יש את הסיפור עצמו ואת מעין כדמות כולל ההתפתחות שלה וסיפור החיים שלה, ואת המישור הרומנטי יותר שאמנם לפעמים רלוונטי יותר ולפעמים פחות לעלילה, שאישית פחות התעניינתי בו, למרות שאכן בחלקו הוא מכיל רגעים מכוננים לעלילה.

סגנון הכתיבה שונה ומעניין, הסיפור מתחיל כאמור בנקודה כלשהי ואז עובר לזמן עבר שמפרט את שרשרת האירועים ומכיר לנו את הנפשות הפועלות בסביבה הקרובה של מעין, עד בערך חצי הספר בו אנחנו מגיעים להווה ומשם ממשיכים הלאה, בנוסף לפלאשבקים חשובים שחושפים לנו עוד מחייה של מעין. לרוב אני לא כל כך אוהב קפיצות בין צירי זמן, ספציפית במקרה הנוכחי הקפיצות מאוד מוגדרות, זאת אומרת שלא נעים הלוך ושוב אלא רק מדי פעם בפלאשבקים שהזכרתי, וגם זה נעשה עדין יחסית ככה שהתייחסתי לעניין בסלחנות.

אז לגבי ההפרדה שיצרתי - מאוד אהבתי את הסיפור ואת ההתקדמות שלו, הוא לגמרי רכבת הרים, וכמו נסיעה באחת יש בה המון תחנות ופיתולים, חלקן נעימות יותר וחלקן פחות. היו לא מעט רגעים ומסרים יפים שבהם הרגשתי שפיטובסקי חודרת למקומות עמוקים שכתובים בצורה אמינה ולא מתישה או מוגזמת.

אבל, וזה אחד גדול - החלק הרומנטי, שמתעסק במערכות יחסים ומגדיר מה הן בצורה רחבה ומפורטת מאוד נוכח בספר, הוא גם חשוב לקדם את העלילה אבל לפעמים לא יכולתי לתהות אם הוא לא משתלט מדי על חלקים שבעיניי עומדים בפני עצמם גם בלי אותה התעסקות, זו בעיקר חוויה אישית שלי כי כשכבר התחברתי לרגעים מסוימים, אופי הסיפור השתנה והייתי צריך לכוונן את עצמי מחדש מבחינת ציפיות, זה לא אומר כמובן שאותם חלקים לא רלוונטים בשום צורה לעלילה כמו שצריך לבוא מוכנים שזה אספקט שנוגע כמעט בכל חלק בעלילה, כי בסופו של דבר יש מוטיב חוזר בספר שמתעסק במערכות יחסים וכמה הן מגדירות אותנו כאנשים ואת מהלך החיים שלנו.

למרות האמור לעיל, אני חייב לציין שהיה שווה להישאר על רכבת ההרים הזו עד הסוף, דווקא בגלל שמדובר בעלילה שהיא סיפור חיים שמתקדם בקצב שלו, התאזרתי בסבלנות ושקעתי בקריאה, מה שהשתלם לי במיוחד כי כיצירה אינסוף שברונות לב קטנים אסוף מאוד ונסגר נהדר בעיניי (כמו כן, זמן טוב לציין שבחירת השם מוצלחת ממש).

טריגרים ותכנים רגישים

מוות, מחלה סופנית, פוסט טראומה, דיכאון, סמים, פגיעה עצמית, ניסיון התאבדות, קללות ושפה גסה - חלק רק מאוזכרים אבל לפעמים יש קצת יותר פירוט או השפעה על העלילה.

מיניות - יחסי מין מאוד מפורטים לאורך הספר והתעסקות במיניות בפתיחות.

לסיכום

אחרי שהייתי בטוח שאני נכנס לקריאה מסוימת ובמהלך הדרך הגדרתי את הספר שוב ושוב, אפשר לסכם שהוא ברובו פרוזה שחלק בלתי נפרד ממנה הוא רומנטי - ולא בדיוק סגנון רומנטי שעליו חושבים כשמגדירים ספר ככזה, אלא משהו חשוף, עמוק, ואפילו קצת מלנכולי שמניע את הספר. אז אם אתם מחפשים קריאה שמתעסקת בנושאים שהזכרתי בסקירה, שגם עטופים בכתיבה חכמה ורהוטה - זה הספר.

תודה שקראתם:)

המשיכה שלי אל "אינסוף שיברונות לב קטנים" התחילה בכריכה המעולה שלו, המשיכה לקריאת סקירות עליו ובסופו של דבר לקרוא אותו ביום אחד. ראיתי מספר התייחסויות אליו כאל קומדיה רומנטית, אבל אם הייתי צריך להגדיר אותו במילותיי, הייתי בוחר ב"פרוזה רומנטית מלנכולית" שהזכירה לי לפרקים סצנות נבחרות מ"דור הפרוזאק" המשובח בהן אליזבת' וורצל נשברת, מתנפצת ונוזלת, ואז אוספת את עצמה מחדש.

📖 במה עוסק הספר?

מעיין ונועם נמצאים ב'סוג של' זוגיות. כשנועם מעוניין בקשר, מעיין נרתעת ולאחר מכן היוצרות מתהפכות שוב ושוב ושוב ושוב. הספר נפתח בסצינת פרידה קשה בין השניים ולאורך הספר צולל לתוך המפגשים בין השניים – כידידים, כיזיזים, כזוג מאוהב ו(גם קצת) כאויבים.

מעיין היא בי סקסואלית שמחלימה ממערכת יחסים אינטנסיבית ולא פשוטה עם אישה. היא חלמה להיות סופרת, אבל המירה את השאיפות התפשרות על חיים נוחים בהייטק (חיים שהיא היא לא באמת סובלת). נועם הוא גם בי סקסואל שנדלק בקלות, אך מתקשה ללכת עד הסוף. מה שבא לידי ביטוי במערכות היחסים הקצרות שלו, בתואר האקדמי שהוא לא משלים ובקריירה הלא קיימת שלו כספרן בשכר מינימום שגר בבית של ההורים שלו.

מעיין הולכת ונעשית אובססיבית כלפי נועם. כל צעד קדימה שלה גורם לו לקחת צעד אחד אחורה, מה שמערער אותה נפשית, מרסק אותה וגובה ממנה מחירים כבדים. לשמחתנו כאנשים אופטימיים לסירוגין, החושך הגדול ביותר הוא לפני עלות השחר.

📖 מה חשבתי על הספר?

+ דמויות מעוררות אמפתיה: אהבתי ונהנתי מהיכולת של המחברת לבנות דמויות שהן מצד אחד בלתי נסבלות בכל צורה אפשרית ומצד שני מעוררות אמפתיה. כקורא, רציתי לצעוק על מעיין ונועם, ולדרוש מהם להתאפס על החיים שלהם ולהפסיק להרוס לעצמם את הזוגיות והקריירה, אבל במקביל, חיבבתי אותם מספיק כדי לסלוח להם על כישלונותיהם ולהריע להם כשהצליחו.

+ נועזות מעודנת: הספר מכיל מגוון רחב של סצנות המתרחשות במיטה ובסביבתה לצד פירוט גרפי של האקט עצמו, אבל הרגיש לי שסצנות הסקס תמיד היו אמצעי ולא מטרה. הן נועדו כדי להמחיש את האובססיביות של מעיין, את הליברליות והפתיחות של הדור שלה, ואת היכולת או חוסר היכולת ליצור חיבור אמיתי ואינטימיות בין אנשים בעידן בו הכל, אבל הכל מותר.

+ כתיבה על כתיבה: כאיש כותב, נהנתי מהסצנות בהן מעיין כותבת או מדברת על כתיבה, על החסמים הרגשיים שהיא חוותה ועל איך היא מנסה לפתור אותם. לאורך הספר, מעיין משלימה ומוציאה לאור כתב יד, מה שמשתלב בעלילה ומקדם אותה. לא ארחיב על כך מפאת ספויילרים, אבל זה מעניין ונבנה בחוכמה.

+ הומור: כן, כן, גם בספר 'מלנכולי' יש מקום להומור. בין אם מדובר בבחירות האופנתיות המשונות של מעיין ועד לסולם 'זיגלשיפר' דרכו מעיין וחברתה מודדות עד כמה בן או בת זוג פוטנציאלי הוא דושבג בלתי נסבל.

📖 לסיכום...

דרמה רומנטית מלנכולית עם נגיעות הומור אשר מצליחה לצלול לתהומות הדיכאון ולהתרומם לכדי אופוריה זוהרת. יומן מסע מעניין וכיפי (וכן, גם סקסי). מומלץ בחום.

שאלתי את מיכל על מקור ההשראה לספרה, ולדבריה "בשנים האחרונות התחברתי לכתיבתה של סאלי רוני, מצאתי השראה ונחמה בהצלחתה הספרותית והמסחרית, עדות לכך שיש מילניאלים שרוצים לקרוא על חייהם שלהם ספרים; זאת הייתה שאלה פתוחה עבורי עד שראיתי את הצלחותיה של רוני. בהתעלם מעמדתה כלפי ישראל ומן החרם שלה, התרגשתי לקרוא אצלה על דמויות ביסקסואליות, אבל גם מצאתי שיש לי מה להוסיף על הנושא הזה, וזה עורר אותי לכתוב על ביסקסואלים ב"אינסוף שברונות לב קטנים". לפעמים ספר יכול לעורר בי השראה דווקא בגלל שיש בו משהו שאני מרגישה שאני יכולה לספר אותו אחרת."