אני אהרוס אותך

על הספר

ריצ'רד בויל הוא מהאנשים שתמיד מנסים לעזור, גם אם זה על חשבון הקרובים ביותר שלו. ועדיין, ריצ'רד לא חלם שיבוא יום והוא יראה אדם חמוש בפצצה שמאיים על ביטחון בית הספר בו הוא מלמד - ובכל זאת ריצ'רד מיד מקבל החלטה ומתעמת עם אותו אדם כדי להציל את כלל תלמידי בית הספר ואנשי הצוות.

מה שריצ'רד לא יכל לדעת, זה שמעשה הגבורה החריג יעלה אותו לכותרות וימשוך גם אנשים בעלי כוונות פחות טובות, וכך הוא מוצא את עצמו תחת איומים ולחצים שונים.

במקביל אנחנו עוקבים אחרי עוד כמה קווי עלילה מצד דמויות שונות באותה תקופת זמן, חלקן בסביבתו הקרובה של ריצ'רד וחלקן במבט ראשון לא קשורות.

מה חשבתי במהלך הקריאה

אני אקדים את השורה התחתונה כדי שיהיה ברור כבר לפני - אני אהרוס אותך הוא ספר מתח קליל, עד כמה שמתח יכול להיות קליל, הוא ספר להתחיל ולסיים כמעט ברצף, זה כמובן לא הופך אותו לפחות טוב כמו שכבר ארחיב בסקירה אבל הוא כן סוג מאוד ספציפי של ספרי מתח.

אחרי ההבהרה אני אספר שהיה לי כיף ממש, כמה שעות קריאה של סיפור מתח "קלאסי" מלא אקשן ופשע, הכתיבה של ברקלי סוחפת והפרקים קצרים יחסית כדי לשמור על קצב גבוה.

הספר מחולק לזווית של ריצ'רד, שהפרקים בכיכובו כתובים בגוף ראשון, ולזוויות של דמויות שונות שרלוונטיות לעלילה וכתובות בגוף שלישי - השינוי בקול המספר הוא לסירוגין. הבחירה הזו יוצרת הפרדה מאוד ברורה בין הדמות הראשית לדמויות המשנה, למרות שאני חייב לציין שלכל אחת מהדמויות יש קול ואופי משל עצמה גם אם הן לא הכי עמוקות שקראתי אי פעם.

אני אמנם אומר שהקצב גבוה אבל קצת בהסתייגות, הספר מתחיל בשיא ההתרחשות - מה שמניע את כל העלילה לאורך הספר, אבל אז קצת מאט כדי לבנות כמו שצריך את מהלך העניינים, ומנקודה מסוימת מרים קצב בחזרה ונשאר שם/מתגבר.

זה לא מאוד מורגש בקריאה כי ההתחלה כל כך פתאומית שגם אני כקורא התעניינתי במה שקורה מאחורי הקלעים, ויש איזו תעלומה שנמצאת ברקע בלי קשר לאירועים שכל הזמן מתרחשים. בנוסף, בקטעים האיטיים יותר נזרקו רמזים/פרטים קטנים שהיו חלק חשוב בבנייה של הספר - אני לא יודע אם זה משהו שמאפיין את הכתיבה של ברקלי אבל זה תמיד נחמד שנותנים לקורא אפשרות להבין את ההתפתחויות לבד.

בהמשך לפסקה על הרמזים לאורך הספר אני אציין שאמנם האפשרות ניתנת אבל רוב הזמן לא ממש טרחתי לנסות לפתור, ברקלי כל הזמן מניע את העלילה שהסיחה את דעתי מלנסות לפתור את התעלומה, והעדפתי לשקוע ברצף האירועים הלא פוסק שהולך ומסתבך.

בגלל שהספר הוא בסוגת פשע/תעלומה היו רגעים שתהיתי לגבי אמינות הדמויות, ובפרט ריצ'רד. אני מניח שזה קו מחשבה שמלכתחילה צריך לאמץ כשקוראים ספרי מתח בסוגה הזו - ומצד שני זה לא הרגיש לי מכוון מדי, ואם כן אז המוטיב נורא חלש כי זה משהו שבא והולך ובשלב כלשהו הפסקתי לקחת אותו בחשבון.

משהו שמאוד מצא חן בעיניי במהלך הקריאה הוא שאין טוויסטים מטורפים שמגיעים משום מקום, הכול קיים כמעט מהרגע הראשון בספר והוא מתקדם "ביי דה בוק" (ליטרלי) צעד צעד, וזו הכתיבה הסוחפת שמאגדת הכל בצורה מוצלחת כל כך מה שבעיניי הופך אותה לאספקט שהכי נהניתי ממנו בקריאה.

טריגרים ותכנים רגישים

מוות ורצח, התאבדות, הטרדה ותקיפה מינית, עינויים, סמים, קללות ושפה גסה.

לסיכום

כאמור, נהניתי מאני אהרוס אותך בתור ספר מתח זורם שמאוד "פשטני" במהות שלו, אבל מבחינתי ממש לא צריך מעבר לזה, כיף גדול פשוט לקרוא סיפור שנועד לקחת אותי יד ביד מתחילתו ועד סופו.

מומלץ לחובבי מתח, אקשן וכמובן מעריצי ברקלי שבטח ישמחו לשמוע על ספר חדש שלו.

368 עמודים | תרגום: מיכל כהן | ספטמבר 2025

תודה שקראתם:)

על מה הספר?

ריצ׳רד בויל הוא מורה לספרות בתיכון. יום אחד באמצע שיעור הוא קולט מהחלון אדם שנכנס לשטח בית הספר, עם מה שנראה כמו פצצה. לריצ׳רד יש תכונה מעצבנת – הוא נוטה לשחק את תפקיד הגיבור, גם כשזה מסכן אותו. הוא רץ לנסות להציל את בית הספר ולעצור את הטרוריסט – שמתגלה כתלמיד לשעבר שהגיע לנקום בכמה מהמורים שלימדו אותו (כל זה קורה בפרק הראשון). אחרי שבויל מגיע לחדשות כגיבור, הוא מגלה שהאירועים רק סיבכו אותו עוד יותר: משפחת התלמיד רוצה לתבוע אותו, ההורים של חלק מהתלמידים לא מרוצים מתכני הלימודי שלו, תלמיד לשעבר מנסה לסחוט אותו, והמתח בינו לבין אשתו – שגם ככה היה גבוה – רק הולך ועולה עם כל צרה שמגיעה וכל סוד שהם שומרים אחד מהשני.

מה חשבתי עליו?

הספר מתחיל סצנה שלוקחת אותנו ישר למתח קיצוני – עימות עם אדם שמחזיק פצצה. מאותו רגע, הספר ממשיך בקצב מסחרר ומותח בלי להפסיק. הספר הוא לא ממש ספר בסגנון בלשי, רק בערך באמצע הספר יש 2 תעלומות משניות של ״מי עשה את זה״, אבל למרות שדי מהר הבנתי במי מדובר – זה לא הרס לי את הספר. ההנאה עצמה מהספר היתה מהמתח של איך ריצ׳רד יצליח לצאת מכל התסבוכות שמקיפות אותו, ופחות סביב התעלומות עצמן.

לברקלי יש נטיה להכניס בספרים שלו כל מיני פרטי שוליים, שבסוף הספר באים לידי ביטוי – אם זה בפתרון זהות הפושע, או ביכולת של הגיבור להיחלץ מהמצב. מהרגע שקלטתי את זה, התחלתי לשים לב בספרים שלו לכל מיני פרטים חריגים ו״סימנתי״ לי אותם בראש, בניסיון לנחש איך הם יבואו לידי ביטוי בסוף הספר. גם פה הצלחתי לנחש את הפרטים אבל לא איך הם יהיו קשורים לסוף וזה היה מגניב איך הוא השתמש בהם בסוף הספר.

כתבתי בעבר שהספרים של ברקלי לא אחידים בעיני – יש כאלה שפחות אהבתי (דווקא היותר מוכרים שלו) וכאלה שיותר אהבתי, והספר הזה מצטרף לאלו שאהבתי יותר. הספרים שלו הם ״ספרי טיסה״ – לא משהו מאד עמוק אלא משהו שסוחף אותך לשקוע בו ועוזר להעביר כמה שעות מרתקות בהנאה, וזה לגמרי סוג הספרים שאני אוהבת – ספרים קלילים וסוחפים.

למרות שמדובר בספר מתח ״גנרי״ במובן מסויים – הוא כן מעלה גם כמה נקודות עמוקות וחשובות כולל ביקורת חברתית על נערי שוליים שנעלמים תחת המערכת. יש בספר גם דיון מאד מעניין סביב טריגרים בספרים – דיון שרלוונטי להרבה מהקוראים.

רק משהו אחד קטן ומעצבן – יש משהו קטנטן בתרגום שלא עבר טוב (בדקתי בספר המקורי באנגלית) ובלבל אותי ממש לגבי העלילה ובסוף כבר בזמן קריאת הספר הנחתי שמדובר בבעיית תרגום (לא בטוח שהיתה דרך אחרת לתרגם ואני לא מאשימה את המתרגמת) ואחרי זה באמת וידאתי את זה.

אבל חוץ מזה – באמת ספר מותח ממש שיעביר לכם כמה שעות של הנאה מורטת עצבים.

טריגרים ותכנים רגישים

רציחות, פציעות, זוגיות רעילה, סחר בסמים, זכרונות מהעבר על הטרדה מינית וניצול מיני עם קטינים.

הוצאת מודן | תרגום: מיכל כהן | 368 עמ׳ | ספטמבר 2025