באהבה, סיימון - סיימון מוצא את דרכו
סיימון ספיר, בן שש עשרה והומו די בארון, מעדיף להשאיר את הדרמה למחזמר של חוג התיאטרון בבית הספר. אבל כאשר מייל מפליל נופל לידיים הלא נכונות, מתעוררת סכנה שהסוד שלו ייחשף לעיני כול.
עכשיו סיימון נופל קורבן לסחיטה: אם לא יעזור לליצן הכיתה מרטין להתחבב על ידידתו, זהותו המינית תיוודע לכולם. וגרוע מכך גם פרטיותו של בלו, שם העט של הנער שהוא מתכתב איתו, תיפגע.
כשמצד אחד שינויים שמטלטלים חברויות ותיקות ומצד שני התכתבות אלקטרונית עם בלו שנעשית פלרטטנית יותר מיום ליום, כיתה י״א הופכת פתאום למסובכת מאוד.
סיימון שונא השינויים צריך למצוא דרך לצאת אל העולם האמיתי בכוחות עצמו לפני שמישהו יוציא אותו לשם בכוח אבל הוא צריך לעשות זאת בלי להרחיק מעצמו את חבריו, בלי לסכן את עצמו ובלי לפספס את ההזדמנות לאושר עם הבחור הכי מתעתע והכי מקסים שהוא לא פגש מימיו.
ספר הביכורים המצליח של בקי אלברטלי הוא רומן התבגרות של המאה העשרים ואחת, מצחיק ושנון ועטוף ברומנטיקה חנונית.
באהבה סיימון משלב הומור ורומנטיקה בתוך סיפור משכנע על זהות ויציאה לאור.
לצפיה בכל הקופונים וההטבות באתר
מחירים לספר דיגיטלי
מחירים לספר מודפס
הוספת ביקורת
ביקורות
***הקדמה קצרה***
לפני כשנתיים החלטתי שאני מעדיף קודם לראות סרט ורק אחר-כך לקרוא ספר.
זה לא חוק ברזל, והוא נשבר לעיתים קרובות, ועדיין, אני משתדל לשמור עליו.
ככה אני נהנה מסרט טוב, ואחריו נהנה אפילו יותר מהספר, כי כידוע, כמעט תמיד הספר מוצלח יותר מהסרט.
אבל בשנים האחרונות הרבה מאוד סרטים משנים את העלילה של הספר לחלוטין.
אני לא מדבר על השמטה של פרטים קטנים או עיבוד קל לצורך עלילה "הוליוודית" טובה יותר, אלא שינויים מהותיים בגישה, באופי הדמויות, בעולם שמסביב לסיפור.
כמה דוגמאות למי שיצא לקרוא ולראות -
"שחקן מספר אחת" משנה את האופי של התחרות לחלוטין ויוצר עולם אחר לגמרי ומפספס את מה שהסופר ניסה להעביר לטעמי.
"מסע של מאה צעדים" רק חולק את אותו שם של הספר, והקשר בין הספר לסרט מקרי בהחלט ומתבסס רק על שמות דמויות זהות.
"סיימון מוצא את דרכו" הוא ספר מז'אנר נוער / סיפורים מהעולם האמיתי (לא מהסדרה הזאת, אבל כן מהז'אנר)
הספר מספר על נער בכיתה י"א שמתמודד עם היותו הומו בארון.
הספר מתחיל בכך שהוא עובר סחיטה על-ידי תלמיד אחר מכיתתו שגילה את זה ומנסה לנצל את המצב לטובותו.
הספר מתעסק בעיקר במערכת יחסים בהתכתבות של סיימון עם נער הומו אחר מאותו התיכון תחת שם העט "בלו" (כחול באנגלית), וביחסיו של סיימון עם שאר חבריו במציאות, תוך התמודדות עם איומי הסחיטה, יציאה מהארון, והתפתחויות במערכת היחסים שבהתכתבות וכו'.
הספר מרגש, סוחף ומלא בהתמודדויות קטנות של גיל ההתבגרות.
ובקצרה - לא יכולתי להוריד את הספר מהידיים.
הוא כתוב נכון, והוא אמיתי, כמעט נטול קלישאות ולא מנסה ליצור תמונה לא הגיונית רק כדי לתאר עלילה טובה יותר.
ועכשיו לנימה האישית שעליה ההקדמה -
ראיתי את הסרט לפני הספר, יש הרבה קווי דמיון בין הספר לסרט, אבל גם הרבה נקודות שונות.
נקודת הפתיחה של הסרט שונה, האופן שבו בלו וסיימון מכירים מתואר בסרט בפירוט גדול יותר מהספר, המשפחה של סיימון שונה בהרכבה, והחברים של סיימון שונים במבנה החברתי ובאישיות מהדמויות בספר.
אבל בשונה מהרבה סרטים שראיתי, כאן השינוי העליליתי ושינוי הרקע של הדמויות הוא טוב, הוא מותאם למבנה של סרט, משנה קצת את הפרספקטיבה, אבל במובן הטוב, והשינויים שבו לא מעצבנים כמו בהרבה סרטים אחרים, אלא ברור למה הם היו נחוצים ולמה הם עושים טוב לעלילה.
ולכן אני ממליץ בחום גם על קריאת הספר וגם על הצפייה בסרט, והפעם הסדר לא משנה.
לייק לביקורת
כולנו אוהבים לפרגן לעצמנו, אבל הפעם נשאיר את זה לאחרים (:
